עיסא נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מרכז רמלה

פסק דין

1.המערער הורשע בבימ"ש השלום בפתח תקווה בתו"ח 24153-09-09 לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של ביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר, ללא היתר לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א), 205 ו- 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

המערער הינו הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 71 בגוש 8868 המצויים בתחומי הישוב כפר קאסם. יעוד המקרקעין הינו חקלאי, בהתאם לתכנית מפורטת מס' אפ/100 (להלן: "המקרקעין"). המבנה נשוא כתב האישום הנו רצפת בטון בגובה של כ- 1 מטר בשטח של כ- 2,400 מ"ר, שלטענת המערער אמורה היתה לשמש כבסיס לחממה.

על המערער נגזרו העונשים הבאים:-

א.צו הריסה לגבי חלקי המבנה נשוא כתב האישום, שעדיין לא נהרסו.

ב.קנס בסך 100,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

2.מלכתחילה כוון הערעור כנגד הכרעת הדין וגזר הדין. במהלך הדיון הודיע ב"כ המערער כי הוא חוזר בו מהערעור על ההרשעה ונותרה סוגיית העונש.

3.אסקור בקצרה את השתלשלות ההליכים המשפטיים שהתנהלו בקשר למקרקעין:-

א.ביום 23.8.07 הוצא ע"י המשיבה צו הריסה מנהלי להריסת רצפת הבטון שנבנתה ע"י המערער.

ב. ביום 25.11.07 קיבל המבקש היתר בניה כדין למבנה חקלאי בשטח של 2,080 מ"ר המשמש כחממה לגידולים חקלאיים על גבי מצע מנותק. המערער הציג את היתר הבניה בדיון שהתקיים בבקשתו לבטל את צו ההריסה אך לאור קבלת ההיתר, משך בקשתו לביטול צו ההריסה וסבר בטעות כי הליכי צו ההריסה מתייתרים.

ג.המשיבה המשיכה בהליך המנהלי של צו הריסה בטענה כי הבניה בפועל אינה תואמת את ההיתר. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה בעפ"א 367-01-08 וכבוד השופט ארנון החזיר הדיון לבית משפט השלום, שלאחר דיון קבע כי היתר הבניה שניתן למערער סותר את תוכנית אפ/100 נוכח רצפת הבטון שיצק, שאינה נכללת במסגרת ההגדרות של התוכנית. תוקף צו ההריסה הוארך עד ליום 30.10.08.

ד.על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה בתיק עפ"א 4332-09-08 שנדון בפני כבוד השופטת אוהד ונדחה ביום 7.1.09, בו נקבע כי ההיתר שניתן למערער אינו חוקי על פניו וכן המבנה אינו תואם את ההיתר. עוד נקבע כי לבית המשפט סמכות לבדוק חוקיות היתר מקום בו הוצא בניגוד לתכנית המפורטת, כפי שקרה במקרה זה. לכן הועדה המקומית חרגה מסמכותה וההיתר שניתן על ידה הינו חסר תוקף.

ברע"פ 437/09 שהגיש המערער לבית המשפט העליון, נדחתה ופסק דינה של כבוד השופטת אוהד, הפך חלוט.

4.בגין בניית רצפת הבטון, כאמור, הוצא צו הריסה מינהלי וביום 23.4.09 עשתה המשיבה, בסיוע מדינת ישראל, נסיון לבצע את צו ההריסה, אך הצליחה בכך באופן חלקי, בשל מהומות והפרות סדר שנעשו במקום.

5.בדיון שהתקיים בפני ביום 17.7.12 הצדדים הציגו תמונות המתעדות את ההריסה, כל אחד לתמיכה בטענותיו וכן הוצג מטעם המשיבה דו"ח ביקור במקום עדכני. נראה כי ניתן לקבוע על פי התמונות ודו"ח הביקור, שהמערער לא הרס בעצמו את הבניה הבלתי חוקית ויחידת הפיקוח עשתה זאת באופן חלקי.

6.ועתה לבחינת העונש שהוטל על המערער: -

מקריאת גזר הדין של בית משפט קמא לא ברור מהם השיקולים שנשקלו על ידו בקביעת הקנס, שכן אלה לא פורטו.

סעיף 204(א) לחוק קובע:-

"204 (א). המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו דינו קנס, מאסר שנתיים ובעבירה נמשכת – קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה".

7.על המערער לא נגזר עונש מאסר (בפועל או על תנאי) אלא הוטל עליו קנס כספי וניתן כנגדו צו הריסה מכח סעיף 205 לחוק.