פסק דין
1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. ביום 4.9.07 נהרג המנוח, מר משה פריד ז"ל, יליד 1954, בתאונת דרכים, בהיותו בן 53, עת נהג באופנוע מ.ר. 6825901, אשר השימוש בו בוטח בזמנים הרלבנטיים על ידי הנתבעת – חברה לביטוח בע"מ, על פי הדין ועל פי פוליסת ביטוח שהונפקה על ידה.
2.התובעים הם האלמנה, הטוענת כי היא תלויה ויורשת של המנוח, ושלושת ילדיו של התובע אשר היו בגירים במועד התאונה אולם טוענים הן לזכאות על פי ירושה והן זכאות על פי תלות. האלמנה, גברת אסתר פריד, ילידת 2.5.56. בתו של המנוח לירוז, ילידת 23.3.81. שירן, בתו של המנוח ילידת 29.11.83 ויקיר, בנו של המנוח, יליד 28.7.89. בתיק זה אין מחלוקת בשאלת החבות וכל שנותר לדון הוא שיעור הנזקים שנגרמו לתובעים.
3.על פי צו הירושה, האלמנה היא היורשת היחידה. על התובעים להוכיח כי ילדיו הבגירים של המנוח היו תלויים בו לצורך תביעת התלויים, אולם אלו לא הובאו למתן עדות ולמעט עדותה של האלמנה לא נמצאה כל ראיה להוכחת עצם התלות במנוח. ההלכה היא כי התלויים מקבלים פיצוי על נזקי הממון הנובעים מאובדנו של המנוח ולא בגין אובדן רגשי. על כן יש להוכיח תלות כלכלית . אולם בהעדר הוכחת תלות כלכלית לא עלה בידי התובעים 3-5 להוכיח את עצם תלותם ועל כן דין תביעתם להידחות. לא עלה בידם להוכיח כי מטה לחמם נשבר עם פטירת המנוח או כי היו סמוכים על שולחנו. על כן נותרה תביעתה של האלמנה כיורשת וכתלויה.
הכנסות בני הזוג (המנוח והאלמנה):
שכר המנוח:
4.התובעים טוענים בסיכומיהם כי עובר לתאונה השתכר המנוח מעל לשילוש שכר הממוצע במשק נכון ליום התאונה, בנוסף לשכרו החודשי קיבל הטבות בגין רכב צמוד והטבות נוספות כגון: טלפון, אשל, חופשות ומתנות. כמו כן היה צפוי להתקדם ויועד לתפקיד מנהל שיווק אזורי כך ששכרו היה אמור להעלות עד לסך של 35,000 ₪. התובעים טוענים כי ממוצע שכרו של התובע בחמשת החודשים עובר למותו היה בסך של 23,118 ש" ברוטו, כאשר במועד זה השכר הממוצע במשך עמד על 7,514 ₪ כך ששילוש השכר היה בסך של 22,542 ש"ח. בנוסף, התובעים מעריכים את תוספת ההטבות החודשיות בסך של 2,000 ₪.
5.הנתבעת טוענת כי, אין לקבל את טענת התובעים לפיה שכרו הממוצע ברוטו של המנוח עובר לתאונה היה בסך של 23,118 ₪ ויש לקבוע כי שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 20,914 ₪ ברוטו לחודש, בניכוי מס הכנסה כדין- 15,712 ₪ נטו נכון ליום התאונה. בנוסף, ניתן להגיע לתוצאה דומה במיצוע חודשי העבודה ינואר-אוגוסט לשנת 2007 (שנת התאונה) וביחד עם תוספת הבונוס הממוצע החודשי עובר לתאונה היה בסך של 21,593 ₪ ברוטו לחודש.
6.הנתבעת טוענת כי חישוב השכר של המנוח שנעשה על ידי התובעים, חושב בהתבסס על חודשים נבחרים, בחודשים בהם נכללו רכיבי הכנסה חד פעמיים אשר לא הוכח לגביהם כי היו משתלמים באופן קבוע מתנות וכן דמי הבראה אשר היה צורך לחלץ את החלק היחסי מהם. שילוש השכר במשק היה 22,860 ₪ ועל כן ממילא המנוח לא השתכר מעל לתקרה זו.
7.הנתבעת סבורה כי אין להוסיף על הכנסתו המפורטת של התובע הטבות בסך של 2000 ₪ בממוצע בגין רכב, טלפון, אשל ומתנות ביגוד ועוד, משום שאלו מגולמים כבר בתלוש השכר וחושבו בסכום של 3,100 ₪ לחודש לערך, בנוסף אין כל ראיה כי המנוח קיבל הטבות נוספות מעבר למצוין בתלוש השכר.
8.בסיכומי ה תשובה טוענים התובעים כי, שכרו של המנוח הורכב משכר בסיס, בונוסים והטבות. החישוב נערך על פי מיצוע ששת החודשים עובר למותו ובדגש על כך ששכר הבסיס של המנוח הועלה חמישה חודשים לפני מותו בתאונה. זכאות המנוח לבונוסים אף עוגנה בחוזה העבודה שלו בגובה של 10,000$ לשנה. בנוסף, התובעים טוענים כי שווי הטבת רכב צמוד גבוהה מגילום שווי הרכב המצוין בתלוש השכר, הרכב נראה כמו רכב סטיישן והמשפחה עשתה בו שימוש הואיל והוצאותיו מומנו על ידי המעביד.
9.ככל העולה מריכוז שכרו של המנוח לשנת 2006, הרי שכרו החודשי הממוצע (כולל בונוסים ותוספות המעביד) עמד בסך של 242,949 ₪ חלקי 12 חודשי עבודה = 20,245 ₪ ברוטו,. ככל העולה מתלושי השכר לשנת 2007: ריכוז שכרו לשמונת החודשים עובר לתאונה (ינואר עד אוגוסט 2007 כולל) סך של – 152,308 ₪. מיצוע שכר חודשי- 19,038 ₪ ברוטו. מיצוע שכרו בין השנים 2006-2007 הנו בסך של 19,641 ₪ ברוטו.
10.חילוץ שכרו החודשי מהשכר הרבע שנתי המצוין במל"ל מלמד על שכר חודשי בסך של 20,914 ₪. חישוב אחרון זה מקובל עליי וכולל להערכתי בונוסים, הטבות ומתנות. באשר לתוספת שווי הטבת הרכב מעבר לגילום בתלוש השכר, הרי הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם לסוגיה זו. אני מקבל את עמדת התובעים העקרונית לפיה ישנו רווח שיש לכמת עקב החזקת רכב ממומן על ידי המעביד. על כן יש מקום לבחון את רכיב תוספת השכר הנ"ל בהתאם לחוות הדעת, ולקבוע מהו שכרו הממוצע החודשי של המנוח לאחר תוספת זו.
חוות דעת הערכת שווי הטבת החזקת רכב:
11.התובעים הגישו חוות דעת שנערכה על ידי המומחה מר משה קצין, כלכלן, לפיה למנוח היה רכב מסוג איסוזו 4X4 סגור אשר שימש גם לצרכיו הפרטיים. על פי הסכם העבודה, המנוח קיבל את הרכב מיום 1.3.01 וההנחה בחוות הדעת כי רכב פרטי מוחלף כל שלוש שנים בחברות ההשכרה ולצורך התחשיב, תדירות ההחלפה תהיה כל ארבע שנים. באשר להיקף הנסיעה החודשית, נכתבה הנחה כי מדובר ב-1,000 ק"מ לחודש על בסיס הנתונים המפורסמים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני משרד מס הכנסה, והערכת המומחה וניסיונו. בנוסף, המומחה סבור כי ממילא היקף הנסיעה הוא רכיב המשפיע הרבה פחות על העלויות מאשר ההוצאות הקבועות. בסיכום ציין המומחה כי השווי הריאלי נטו שהמנוח קיבל מידי חודש בחודשו שווה ערך לסך של 2,289 ₪ בחודש. מר משה קצין: העיד כי ראה הסכם עבודה אחד של המנוח בו צוין מפורשות כי היה לו רכב צמוד, היה לו גילום הוצאות של 50%. נפח המנוע 2500-3000 סמ"ק תלוי בדגם. רכבו של המנוח היה רכב טנדר איסוזו ארבע על ארבע, דיזל 2500 סמ"ק.
12.מנגד, צרפו הנתבעים חוות דעת שנערכה על ידי בועז מוגילבקין, שמאי טכני בוחן וקצין בטיחות מורשה, לפיה, הרכב בו נהג המנוח היה רכב משומש ומגושם בן שש שנים ושימש לתובע לצורך עבודתו בנוסף לאופנוע הכבד ששימש אותו לצרכיו האישיים. חישוב העלויות של רכב פרטי משומש בן 6 שנים ל-500 ק"מ היא 1,322 ₪ ואילו רכיב החיסכון של המנוח היה אך 390 ₪ מסכום זה בגין ההוצאות הממשיות של הקילומטראג' בו השתמש באופן פרטי.
13.גברת אסתר פריד, האלמנה, העידה כי כל הסידורים והטיולים נעשו ברכב זה . אני סבור כדעת התובעים כי שוויו של רכב שכל הוצאותיו שולמו על ידי המעביד גדולות מהשווי הנקוב בתלוש השכר. אני מקבל את עדות המומחה מטעם התובעים, ואת ההנחה לפיה הרכב נחזה להיות קרוב יותר לרכב פרטי מאשר משאית, ויש להתחשב באובדן כלכלי זה ולהוסיפו לרכיב השכר. אני מעדיף את חוות דעתו של מומחה התובעים על פני הנתבעים, הואיל והנתונים עליו התבסס המומחה נחזים כאובייקטיביים יותר ומשמשים כמדדים גם בחישוב מס. כמו כן אלו מתיישבים עם עדות האלמנה ביחס לשימוש שנעשה ברכב. לפיכך יש מקום להוסיף לרכיב השכר את אובדן השווי של שימוש ברכב בסך שוויה הריאלי של מכונית פרטית (עליה כעת צריך להוציא כספים בהעדר רכבו של המנוח) בסך של 2,786 ₪ ברוטו.
14.על כן בסיס השכר של המנוח לטעמי: 20,914 ₪ שכר רבע שנתי ברוטו + 2,289 ₪ אובדן שימוש ברכב חברה ברוטו= 23,203 נכון לערב התאונה. אני סבור כי שאר ההטבות עליהן העידה האלמנה באו לידי ביטוי בגילום שכר זה. שכר זה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק ערב התאונה אשר עמד על סך של 22,860 ₪ ברוטו. על כן בסיס שכרו לאור מגבלת תקרת השכר שבחוק הפלת"ד אינו יכול לעלות על שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה המסתכם בסך של 17,145 ₪ נטו לחודש נכון ליום התאונה ובשערוך ליום זה- 20,732 ₪ נטו.
15.התובעים טוענים כי המנוח היה מנהל מוערך בחברה והיה צפוי לקידום מקצועי וכן לעלות בסולם הדרגות בחברה ולהשביח את שכר. לראיה, צרפו את עדותו של מר תני גבע, סמנכ"ל שיווק וחבר הנהלה בפז גז אשר העיד העיד כי הייתה לו הערכה רבה מאד למנוח וכך גם להנהלת החברה ומאד יכול היה להיות שהמנוח היה מתקדם לתפקיד מנהל אשכול או לתפקיד אחר במטה החברה. התובעים טוענים כי שכרו של המנוח היה יכול להשתבח עד ל-35,000 ₪ בחודש. מנגד, טוענת הנתבעת כי אין בפני בית המשפט ראיות אובייקטיביות לקביעה זו.
16.הולך אני בדרכה של הנתבעת. עדותה של התובעת כמו גם עדותו של מר תני גבע לימדוני כי המנוח היה איש עבודה מוערך, אולם איני יכול לקבוע את מועד העלאת השכר, את היקף העלאת השכר, האם מדובר בדרגות, האם מדובר בהעלאת שכר כל עשר שנים, כל חמש שנים, האם בכלל העלאת השכר הייתה מתקיימת הלכה למעשה? בהעדר יכולת לקבוע קריטריונים ברורים האם שכרו של המנוח היה משתבח ובאיזו רמה, אני סבור כי טענה זו לא הוכחה דיה.