עיזבון דיב אסעד ואחרים.... נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, מכח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

הבקשה הוגשה על ידי מדינת ישראל – משרד הבטחון (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") כנגד עזבון המנוח דיב אסעד צראוי ז"ל ואח' (להלן: "המשיבים" או "התובעים").

העובדות הצריכות למתן

2.מכתב התביעה עולה, כי בתאריך 20.12.01, בעת שהמנוח ורעייתו צפו בטלביזיה בקומה החמישית בסלון דירתם בשכם, נשמעו לפתע קולות ירי, וצעקות מחדר בנותיהם.

המנוח ורעייתו חשו לחדר בנותיהם והעבירו אותן לחדר אחר, ואז יצא המנוח למרפת הדירה כדי לברר את פשר הירי. בצאתו למרפסת נפגע המנוח מירי בפלג גופו העליון, נפל מהקומה החמישית ונהרג.

טענות המבקשת

3.המבקשת טוענת, כי הדין החל על האירוע נשוא התובענה הינו סע' 5א' לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הנזיקין האזרחיים"), סעיף שהוסף בתיקון משנת 2002, הקובע הסדרי התיישנות יחודיים לתביעות מסוג זה.

בהתאם לחוק האמור, תקופת ההתיישנות להגשת תביעות כנגד המדינה בגין נזק שאירע "באיזור" על ידי כוחות הבטחון של מדינת ישראל, הינה בת שנתיים ימים, ומשהוגשה התובענה ביום 18.12.08, הרי שהדבר נעשה כארבע שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות.

המבקשת מוסיפה ומבהירה כי בהתאם לחוק, מוקנית לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להאריך את תקופת ההתיישנות לשנה נוספת אחת, אלא שלא ניתן להפעיל סמכות זו במקרה אשר בפני, הן משום שלא הוגשה בקשה להארכת תקופת ההתיישנות, והן משום שגם אותה שנה חלפה זה מכבר.

תשובת המשיבים

4.המשיבים בתגובתם קוראים תגר כנגד חוקיותן של ההוראות הכלולות בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים, והם טוענים כי הוראות אלו "אינן בעלי (כך במקור – ד.ג.) תוקף נורמטיבי נוכח אי חוקתיות ההוראות" (המבוא לתגובה), ומשכך – דינן להתבטל.

לטענת המשיבים פוגעות ההוראות הכלולות בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים במספר זכויות חוקתיות כגון: הזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לקניין, הזכות לפנות לערכאות והזכות לשיוויון. המשיבים טוענים, כי בהוראות אלו יש "כדי להוביל לזילות חיי אדם תושבי האיזור, ולזילות זכויותיהם ולשלמות הגוף והרכוש" (סע' 3 לתגובה). עוד טוענים המשיבים, כי מדובר בהוראות חוק אשר אינן מוכרות לתושבי האיזור, המתקשים לעקוב אחר הפרסומים הרשמיים במדינת ישראל, ואחר והשינויים בדין, וממילא, החזקה של ידיעת החוק מכח פרסומו אינה יכולה לחול מחוץ לתחום הטריטוריאלי של מדינת ישראל. המשיבים פונים אל בית המשפט בבקשה שיכריז על בטלות דברי החקיקה האמורים, ומפנים לפסקי דין של בתי המשפט השונים, בגדרם בוטלו חוקים "בלתי חוקתיים", לרבות בג"צ 8276/05 עדאללה ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פורסם בנבו (להלן: "בג"צ עדאללה").

לחילופין, טוענים המשיבים, כי יש להחיל על התובענה את הדין הירדני, שאינו מכיר במוסד ההתיישנות, וזאת נוכח מבחן "מירב הזיקות" שכן לדבריהם, במקרה זה "רוב הזיקות הן לדין הירדני החל בשטחים המוחזקים" (סע' 23 לתגובה).

טענה נוספת ואחרונה שבפי המשיבים הינה, כי אין זה ראוי למדינת ישראל להתגונן בטענת ההתיישנות, והם מפנים להנחיות היועץ המשפטי מס' 51006 מיום 10.4.69 "אשר מהן עולה, כי אין זה יאה למדינה להתגונן בטענת ההתיישנות, מן הבחינה הציבורית".

תשובת המבקשת

5.המבקשת דוחה בתשובתה את טענות המשיבים, ומפנה להוראות הדין והפסיקה.

דיון והכרעה

6.אחריותה הנזיקית של המדינה מוסדרת בחוק הנזיקין האזרחיים, כאשר נקבע במפורש, כי דין המדינה הוא כדין כל גוף מאוגד, למעט הסייגים המפורטים בחוק. הסייג הרלבנטי בענייננו קבוע בסעיף 5א(3), ועניינו – קיצור תקופת ההתיישנות של תביעות שעניינן נזק שנגרם בשל פעולות כוחות הבטחון הישראליים "באיזור". סעיף זה קובע, כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעות בגין נזק זה, תועמד על שנתיים ימים, ולא על שבע שנים כנקבע בחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), וזו לשון הסעיף:

"5א. תובענה נגד המדינה או שלוח של המדינה בשל נזק שנגרם באיזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה תובענה) תידון בכפוף לסעיף זה...