עזבון המנוח פרדקין יוסף ז"ל ואח' נ' גלשן שווקים משאבי אנוש פרסום שיווק ואח'

נתבעים 1 . גלשן שווקים משאבי אנוש פרסום שיווק 2 . יסעור שירותי אבטחה בע"מ 3 . יינו בסקי דגון פישל 4 . יינו בסקי ריטה 5 . א.ש מגדל אבטחה בע"מ(יסעור אבטחה 1996 בע 6 . רבחי יוסף נתשה 7 . יסעור אבטחה בע"מ 8 . שגיא ערן יינו בסקי 9 . ליפסקי רוני 10 . שרותי י. סעור בע"מ 11 . אבו סנד מוחמד 12 . ע.יס-אור בע"מ 13 . סטוטאו מנגסטו 14 . מדינת ישראל – משרד החקלאות

החלטה

לפנינו בקשת הנתבעים 7,8, 10, 12 ו-13 למחוק על הסף בהעדר סמכות עניינית את התביעה שנכללה בסעיף 34 לכתב התביעה המתוקן שהגישו התובעים.

התביעה שמחיקתה על הסף מבוקשת

התובעת 2 היא אלמנת המנוח יוסף פרדקין ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר כנטען בכתב התביעה הועסק על ידי הנתבעת 1 מחודש 3/06 עד 16.9.08 (הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי חלה הפסקה העולה על 3 חודשים בהעסקת התובע בין חודש 12/06 ל-13.3.07).

המנוח נהרג במקום עבודתו ביום 16.9.08 כתוצאה מפגיעת ירי מנשקו.

על פי הנטען בכתב התביעה, נתבעים 2-13 או מי מהן העסיקו את המנוח מיום 1.4.03 עד לחודש 9/08, כאשר בכל פעם שונה שם החברה בתלושי השכר למרות שלא היה כל שינוי בפועל במעסיקו של המנוח ולמעשה מדובר באותו מעסיק.

הנתבעת 14, המדינה, היא זו שבחצריה הוצב המנוח בעבודתו כמאבטח במועד פטירתו. התובעים טוענים כי התקיימו בין המנוח לבין המדינה יחסי עובד ומעביד על יסוד עילות שונות שאין צורך לפרטן כאן.

במסגרת התביעה נגד הנתבעות 2-13, נטען נגדם בסעיף 34 לכתב התביעה המתוקן כי הם לא הפרישו למנוח כספים לפנסיה בניגוד להסכם קיבוצי או צו הרחבה שחלו על העסקתו, וזאת עד לחודש 3/08, שאז הפרישו בגין משכורת בסך 1,267 ₪ בלבד למרות ששכרו של המנוח היה גבוה בהרבה. לטענת התובעים, כתוצאה מכך נגרמו להם נזקים הואיל והכיסוי הביטוחי עומד על כ-36% בלבד. נטען כי הנזקים בגין מחדלי הנתבעים 2-13 נגרמו לאלמנת המנוח ולתלויות אשר זכאיות לפנסית שארים בשיעור נמוך מזה שהיו זוכות לה לו הפרישו הנתבעים 2-13 הפרשות כדין בגין המנוח. התובעים העריכו את נזקיהם ב-100,000 ₪ והם מבקשים להוכיח אותו באמצעות חוות דעת אקטוארית.

הנתבעים 12-13 הגישו בקשה זו, בה הם עותרים למחיקה על הסף של התביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובעים בשל אי ביצוע הפרשות מלאות לפנסיה, בנימוק שעילת התביעה אינה ביחסי העבודה של המנוח עם הנתבעים אלא מדובר בעילה שבפקודת הנזיקין, אשר אינה בסמכות בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

לטענת התובעים, לו היה המנוח נותר בחיים ומגיש תביעה בגין אי ביצוע הפרשות מלאות, הוא יכל לעתור לחייב את הנתבעות להשלים את ההפרשות או לבקש פיצוי בגובה הסכומים שהיו צריכות להיות מופרשות לקופה ולא הופרשו, אך הוא לא יכול היה להגיש תביעה בגין נזק שנגרם לו בשל אי ביצוע ההפרשות, בהיותה של עילת התביעה מעוגנת בפקודת הנזיקין.

לטענת המבקשים, תביעה זו הוגשה על ידי יורשי המנוח כאשר עילות התביעה נגדם הן עילות הנובעות מיחסי עובד ומעביד שהתקיימו בינם לבין המנוח. לפיכך, יכולים התובעים לתבוע לכל היותר את הכספים שהיו אמורים להיות מופרשים לטובת המנוח, אך אין הם יכולים לתבוע בבית הדין לעבודה כספים שהמנוח לא היה יכול לתובעם.

לטענת הנתבעים 12-13, התובעים בדרישתם לפיצוי בגין ביטוח חיים, הם צדדי ג' ולא צדדים ישירים למחלוקת, שכן לו היה המנוח בחיים, לא היתה לו כלל עילת תביעה.

כאמור, הנתבעים 7-8 הצטרפו לבקשה.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות, לאו דווקא מן הטעמים שהעלו התובעים בהתנגדותם לבקשה אשר מבוססים על סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה.

סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע:

"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

אין מחלוקת על כך שהתובעים הם חליפי המנוח. בהתאם לכך, בית הדין מוסמך לדון בתביעה שלהם נגד מעבידו של המנוח אם עילת התביעה היא ביחסי עובד ומעביד, למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין.

עילת התביעה הנטענת היא הפרת הוראה בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה אשר חלה על המנוח, וככזו היוותה חלק מחוזה עבודתו האישי (סעיפים 19 ו-30 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957).