עזבון המנוח סייג עובד ז"ל ואח' נ' מגו דוד אדום ירושלים

פסק דין

עניין לנו בתביעת עיזבון המנוח עובד סייג ז"ל ותלוייו (להלן: "התובעים") בעילת רשלנות רפואית של מגן דוד אדום ירושלים (להלן: "מד"א").

טענות הצדדים

על פי הגרסה המוצגת בכתב התביעה, ראשיתו של האירוע הטרגי נשוא התביעה, הוא בתחרות שתיית אלכוהול בבר מקומי בירושלים (להלן: "הפאב"), בה השתתף המנוח. בשלב "הגמר", ולאחר ששתה המנוח לשוכרה כמות מופרזת של אלכוהול, הושיבו את המנוח על כיסא כשהוא במצב רדום. בשלב זה, או סמוך לו הזמין בעל הפאב ניידת מד"א, לצורך טיפול במספר משתתפים שחשו ברע ומצבם הצריך בדיקה וטיפול רפואי. מד"א פינתה את אחד המשתתפים לבית החולים, ומשנוכחה שיש במקום אנשים נוספים, וביניהם המנוח, שמצבם הצריך טיפול רפואי, הזעיק באלחוט אמבולנס נוסף.

לשיטתם של התובעים, צוות האמבולנס השני (להלן: "צוות האמבולנס" או "הנתבעת") אשר הגיע למקום לא בדק את המנוח כדבעי, לא שלח ניידת טיפול נמרץ למקום; לא ייחס חשיבות להיותו של המנוח במצב של הכרה מעורפלת; לא עמד על פרטיו של המנוח ולא פינה את המנוח לבית חולים חרף חובתו לעשות כן עפ"י נהלי מד"א. במצב דברים זה, אחיו וגיסו של המנוח אשר נותרו עימו סחבו אותו לרכב, ומפאת משקלו הרב הותירו אותו ישן ברכב, כשהם משאירים חלון פתוח לאוורור. למחרת בבוקר נמצא המנוח ללא רוח חיים. ניידת מד"א שהוזעקה למקום קבעה את מותו של המנוח.

מגרסת הנתבעת עולה כי, כשפגש צוות האמבולנס את המנוח, הוא היה בהכרה. אנשי הצוות מדדו למנוח דופק ונשימות, כשניסו למדוד לו לחץ דם הוא סירב בכל תוקף. ניסיונות הצוות לשכנע את המנוח להתלוות אליהם לבית החולים העלו חרס בידם. יתר על כן, בני משפחתו וחבריו של המנוח אשר נכחו במקום גיבו את המנוח, אך הבטיחו לטפל ולהשגיח על המנוח. על כן, לא נותר לצוות מד"א אלא להסביר לבני משפחתו של המנוח כי במקרה של הרעה במצבו של המנוח עליהם להביאו בעצמם לבית החולים או להזמין אמבולנס בשנית לצורך פינויו.

עוד טענה הנתבעת, כי בנסיבות המקרה צוות מד"א פעל בהתאמה מלאה להוראות ונהלי מד"א המחייבים אותו. באשר על כן, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד הבעלים של הפאב ומי שארגן את תחרות שתיית האלכוהול בה השתתף המנוח מספר שעות לפני שמצא את מותו (להלן: "צד ג' 1"); אחיו של המנוח ומי שנכח עמו בפאב בזמן תחרות השתייה, התלווה אליו אחריה והותיר אותו לישון במכוניתו, מספר שעות לפני מותו (להלן: "צד ג' 2") וגיסו של המנוח ומי שנכח עמו בפאב בזמן תחרות השתייה, התלווה אליו אחריה והותיר אותו לישון במכונית של צד ג' 2 (להלן: "צד ג' 3").

צד ג' (1) טען בכתב ההגנה שלו, כי קודם לתחילת התחרות חתם המנוח, כמו יתר המשתתפים בתחרות, על כתב שחרור מאחריות. קרי, המנוח נטל על עצמו את האחריות בהשתתפותו בתחרות, ושחרר את הצד השלישי (1) מכל אחריות לנזקים ו/או פגיעות. עוד טען צד ג' 1, כי במסגרת ההכנות לתחרות פנה לגורמים הרלוונטיים על מנת לברר האם קיימות מגבלות כלשהן לעריכת התחרות וכל שנמסר לו כי התנאי היחיד לקיום הערב הוא שהמשתתפים יהיו מעל גיל 18.

צד ג' (3) כפר בטענות אשר יחסה לו הנתבעת. לטענתו אין לתלות בו אחריות כלשהי, שכן הוא לא היה בפאב בעת תחרות השתייה עצמה, לא היה אחראי בשום דרך לעובדה כי המנוח צרך אלכוהול ואף לא התנגד לפינוי המנוח על ידי מד"א.

בהחלטתי מיום 24/12/07 קבעתי כי הדיון בתביעה זו יפוצל לשני שלבים. בשלב א' תתברר שאלת האחריות ובשלב ב'- אם בתום השלב הראשון תיקבע אחריות למותו של המנוח - יימשך הדיון בשאלת גובה הנזק.

הצדדים הגישו ראיותיהם. מטעם התובע הוגשו דווח על חולה/נפגע באמבולנס; דו"ח אט"ן פרמדיק; תעודת פטירה וצו ירושה; ; מסמכים ועדויות מתיק המשטרה; חוות דעת פתולוגית של המכון לרפואה משפטית; חוו"ד טוקסלוגית וחוות דעת הערוכה ע"י פרופ' וקסלר, מומחה בטיפול נמרץ והרדמה וכן נהלי ומסמכי מד"א. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של צוות האמבולנס: מר מתתיהו גולדשטיין, אשר הועסק במועד נשוא התביעה כנהג האמבולנס (להלן: "הנהג מתי"); הגב' סיגלית מזרחי, אשר התנדבה במועד נשוא התביעה במד"א (להלן: "המתנדבת סיגלית") וכן תצהיר של מר צורי מאיירס, אשר הועסק במועד נשוא התביעה כחובש (להלן: "החובש צורי"). בנוסף, הוגשו תמליל שיחה; נהלי מד"א וחוות דעת רפואית הערוכה ע"י ד"ר אידלמן, מומחה לטיפול נמרץ והרדמה.

מטעם צד ג' (1) הוגשו תצהיר עדות ראשית צד השלישי 1; תצהיר עדות ראשית של הגב' אורלי לוי-בכר, דודתו של צד ג' 1 ומי שנכחה בתחרות וצילמה אותה (להלן: "הצלמת"). כמו כן, הוגש העתק מכתב שחרור מאחריות עליו חתמו משתתפי התחרות.

מטעם צד ג' (3) הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

האחריות- הפן העובדתי

בענייננו, הנתבעת לא חולקת כי בעת הבדיקה המנוח היה רדום על כסאו. כמו כן, אין חולק כי אנשי צוות האמבולנס סברו שיש מקום לפנות את המנוח לבית חולים.

עיקר המחלוקת העובדתית נסבה סביב השאלה מה היה מצבו של המנוח בעת הבדיקה והאם המנוח ובני משפחתו התנגדו לפינויו. לשיטתה של הנתבעת, המנוח היה בהכרה ומצבו לא היה מסכן חיים בשעה שנבדק ע"י הצוות, ולכן לא היה הכרח רפואי לפנותו ב"כל מחיר" מהפאב. ודוק, מבדיקת המנוח עלה כי הוא היה בהכרה וכן יציב המודינמית בשעה שהצוות בדק אותו. קרי, בעת הבדיקה לא נשקפה כל סכנה לחייו (ראה דו"ח מד"א אשר ממנו עולה כי בעת הבדיקה הנשימות והדופק היו תקינים). לביסוס טענתה לכך שהמנוח היה במצב שאינו מסכן חיים הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה, ד"ר אידלמן אשר קבע בזו הלשון: "סיבות המוות מהרעלות אלכוהול, כמקובל ברפואה, כוללות, קודם כל, חסימה של דרכי האוויר עקב אי שליטה בשרירים ושאיפת תוכן קיבה לריאות (2). תופעות אלה לא יכולות להתרחש בבן אדם הנמצא בהכרה, יציב מבחינה נשימתית, מדבר ובולע".

מתצהירה של הצלמת נסתבר כי צדדי ג' 2 ו-3 נראו מבודחים וכלל לא מודאים. ובלשונה: "שאלתי את אחיו שהיה איתו, ושלמד איתי בבית ספר לפני שנים רבות, איך הוא מרגיש, והוא אמר שהכל בסדר. אציין כי אחיו של מר סייג ואדם נוסף שהיה עמם נראו מאוד מבודחים וכלל וכלל לא מודאגים. לא שהסתיימה התחרות עמד אחיו של מר סייג ז"ל צמוד אליו, חייך, התבדח וצחק". גם מחקירתו הנגדית של בעל הפאב עולה כי מצב הרוח של קרובי המשפחה "היה טוב עד שנסעתי לבית החולים" (פרו' הדיון מיום 16/12/09, עמוד 50 שורה 8).

בנוסף לכך, המנוח התנגד למדידת לחץ הדם, סירב להזדהות וגילה התנגדות לפינויו באמצעות תנועות גוף. לא רק זאת, אלא גם קרובי משפחתו אשר שהו עימו התנגדו לפינוי. קרובי משפחתו נטלו על עצמם לטפל במנוח ולדאוג להביאו למוקד רפואי כל אימת שיתעורר בכך הצורך.

אנשי צוות האמבולנס דבקו בגרסתם הן בתצהיריהם והן לאורך כל חקירתם באשר להתנגדות המנוח לבדיקת לחץ דם ולפינויו. לדברי המתנדבת סיגלית: "התחלנו לבצע את הפעולות לוקחים מדדים דופק, לחץ דם. בשלב שבאתי לקחת לחץ דם, המנוח התנגד, הלכתי קצת אחורה, ניסיתי שוב פעם והוא שוב התנגד..." (פרוטוקול הדיון מיום 25/2/09, עמוד 16, שורות 22-20). גם נהג האמבולנס מתי העיד כי: "בנאדם שמנסים למדוד לו לחץ דם והוא מתנגד פעמיים, שלוש בתנועות גוף חדות, עוזבים אותו, מבינים את הרמז" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 25/2/09, עמוד 4, שורות 3-4). בחקירתו במשטרה האחרון העיד כי "הגענו למקום אני והצוות שלי זיהינו את השיכור לקחנו לו דופק שהיה 80, נשימות היה תקין כשהחובשת סיגלית באה לקחת לחץ דם הנ"ל סירב בתנועות גוף...." (שורות 4-5 לעדות במשטרה).

אכן, על פניו נראה כי המנוח היה רדום בשלב שצוות האמבולנס טיפל במנוח, וזאת כפי שהעידו בעל הפאב (פרוט' הדיון מיום 16/12/09 עמוד 49 שורה 17), הצלמת (פרוטוקול הדיון מיום 16/12/09, עמוד 33 שורה 7) וכפי שניתן לראות בתמונה (נספח א' לסיכומי התובעים), אך אין די בכך כדי לקבוע שהמנוח לא התנגד למדידת לחץ דם ולפינויו כפי שהעידה הנתבעת.