עזבון המנוח אידל סטרול ז"ל נ' עלי מחמד מחמוד, אבו נצר

פסק דין

1.לפניי תביעה שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין ותשלום דמי שימוש ראויים על ידי חלק המקרקעין המוחזק בידי אחד השותפים.

2.התובע, אשר לימים נפטר, והנתבע היו בעלים משותפים במקרקעין המצויים באיזור התעשייה ארז, כאשר הנתבע היה הבעלים של שני שליש מהזכויות במקרקעין ואילו התובע בעל שליש מהזכויות בנכס.

3.עוד עובר להגשת התביעה שלפניי התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים, שבמסגרת אחד מהם, סוכמה חלוקת הבעלות במקרקעין וכן סוכם אופן השימוש בהם.

כמו כן, נוהל בין הצדדים הליך נוסף שעניינו תשלום דמי שימוש לתקופה המוקדמת ליום הגשת התביעה שלפניי, במסגרת הליך זה ניתן על ידי בית המשפט פסק דין על דרך הפשרה, שבו פסק בית המשפט כדמי שימוש ראויים סך של 10,000 ₪ עבור התקופה שמחודש ינואר 97 ועד לחודש מאי 2000.

4.טענת התובע בהליך שלפניי נוגעת לדמי השימוש לתקופה שמחודש מאי 200 ועד למועד הגשת התביעה.

5.בינתיים, מאז הגשת התביעה, במסגרת תוכנית ההתנתקות פונה הנכס, כך שהמחלוקת בנוגע לפירוק השיתוף כבר אינה קיימת וכל שנותר להכריע בו הוא שאלת דמי השימוש.

6.הנתבע הינו תושב עזה. בעניינה של תובענה זו התקיימו מספר דיונים שאליהם לא התייצב הנתבע, כאשר על פי טענתו לא ניתן לו אישור כניסה לארץ. יצויין, כי לא לגבי כל אחד מהדיונים הומצאה אסמכתא לכך שהנתבע לא קיבל אישור כניסה ולגבי חלק מהדיונים הוגש הסברו של הנתבע לאי התייצבותו רק לאחר הדיון.

בישיבת יום 22.22.07 ניתן על ידי בית המשפט פסק דין לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון ובית המשפט שמע את עדי התובע. פסק דין זה בוטל לאחר שניתן הסברו של הנתבע לאי התייצבות.

גם ביום 28.9.08 שמע בית המשפט את עדי התביעה לאחר שהנתבע לא התייצב.

נוכח אי התייצבותו של הנתבע לדיונים ונוכח מחלתו של התובע שבגינה לא התייצב לישיבת ההוכחות ופטירתו של התובע לאחר מכן, הסכים ב"כ התובע למתן פסק דין על דרך הפשרה, הגם שהיה זכאי לקבל פסק דין בהעדר התייצבות.

בית המשפט ביקש מספר פעמים את התייחסותו של הנתבע לבקשה ואף קבע מועד נוסף לדיון, שאליו הנתבע לא התייצב. הנתבע צירף מסמכים שבהם פורטו טענותיו ובית המשפט הורה, כי בהעדר התייחסות נוספת של הנתבע לאי התייצבותו לדיון, יראה במסמכים אלו סיכום טענות מטעם הנתבע.

7.בנסיבות העניין, לאור עמדת ב"כ התובע והגם שהיה זכאי לפסק דין בהעדר התייצבות הנתבע, יינתן פסק דין על דרך הפשרה, תוך שבית המשפט יתחשב גם בטענותיו של הנתבע כפי שפורטו על ידו.

8.מצאתי מקום לציין לעניין אי התייצבותו של הנתבע, כי אמנם פעמים רבות לא מתאפשרת כניסתו של תושב השטחים לתחומי מדינת ישראל על מנת שיוכל להתייצב למשפטו ובית המשפט לא ימהר ליתן החלטה בהעדר התייצבותו של צד, אלא שבמקרה דנן, ניתן כבר פסק דין לאחר שהנתבע לא התייצב, בית המשפט ציין, כי יש להגיש הודעה בעניין אי קבלת אישור מבעוד מועד ואילו הנתבע מתעלם מהאמור ותמיד מגיש הודעותיו באיחור ולאר שבית המשפט פונה אליו בעניין.

בנסיבות אלו, ישנה הצדקה ליתן פסק דין בתובענה בנסיבות שנוצרו.

9.הסכם החלוקה הנוגע לנכס שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע קובע, כי המגרש נשוא התובענה יחולק בין הצדדים, כך שהנתבע יקבל שני שליש מהמגרש ואילו התובע יקבל שליש. עוד הוסכם שהנתבע יקבל חדר במבנה המוסך שעל המגרש וכן יתאפשר לו לעשות שימוש בשירותי המוסך. עוד נקבע בהסכם מה יהיה מיקומו של כל אחד מהחלקים במוסך.

10.התובע טען, גם לפני בית המשפט המחוזי, כי לאחר שב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים על מנת לבצע את פסק הדין, לא איפשר להם הנתבע לבצעו, הנתבע אינו מאפשר את השימוש בחדר שהוקצה לתובע וכן אינו מאפשר לבנות גדר שתפריד בין החלקים השונים.

עוד טען התובע, כי הנתבע מחנה בחלקו רכבים גדולים.

11.לביצוע פסק הדין האמור נפתח תיק הוצאה לפועל, אשר הובא כראיה בהליך שלפניי.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל הושגו בין הצדדים הסכמות הנוגעות לאופן חלוקת המגרש והוסכם, כי תיבנה גדר על ידי בעל מקצוע ואף הוסכם, כי הצדדים יפקידו את שכר טרחתו של בעל המקצוע בקופת ההוצאה לפועל.