החלטה
מונחת לפניי בקשה לפטור את המערערים מתשלום אגרת בית משפט וכן מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.
עניינה של התביעה נשוא הערעור הינו פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב יפו שדחה את התביעה שהגישו המבקשים, עזבונו ותלוייו של המנוח אליהו אברהם שלום ז"ל (להלן: "המנוח"), לתשלום פיצויים. בקצירת האומר ייאמר כי המנוח נהרג בתאונה ביום 31.8.03 עת הגיע לאילת כשליח הוצאה לפועל על מנת לעכב ולתפוס חזקה במכונית שהייתה בחזקת המשיב 1 (להלן: "המשיב"). האחרון סרב למסור למנוח את המכונית, נסע לעברו של המנוח אשר נחבל קשות בראשו ובסופו של דבר נפטר. כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר במהלכו הורשע בעבירות של הריגה ומסירת הודעה כוזבת ונגזרו עליו עונשים שונים ובכללם מאסר בפועל. המבקשים הגישו את התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), וטענו כי על המשיבות 2 ו-3 לפצות אותם, כמבטחות הרכב הפוגע. פסק הדין ניתן על סמך סיכומים בכתב לעניין החבות ועל יסוד הכרעת הדין בהליך הפלילי. בית המשפט הגיע למסקנה כי חוק הפיצויים לא חל בנסיבות המקרה ודחה את התביעה על יסוד חוק הפיצויים.
בבקשות שלפניי טוענים המבקשים כי מצבם הכספי הינו "בכי רע". המבקשת 2 שהינה אלמנתו של המנוח והמבקשת 5 בתו הקטינה, מתגוררות בדירה בת 3 חדרים בנס ציונה שאותה קיבלה האלמנה בירושה מאביה, היא אינה עובדת ומתקיימת מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי. המשיב 4, בנו של המנוח משתכר סך של כ- 6,000 ₪ ומסייע בכלכלת בני המשפחה, המשיבה 3 בתו הבגירה של המנוח, אם לילדה קטנה שאינה יכולה לעזור בכלכלת המשפחה ולממן את האגרה ואת העירבון שהושת על המבקשים להבטחת הוצאות הערעור. להוכחת גירסתם מפנים המבקשים לתלושי שכר של המבקש 4, דפי חשבון בנק, אישורי קצבאות וכדומה. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לעמדת הפרקליטות, הכנסת המבקשים העולה על 10,000 ₪ די בה כדי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, מה גם שלא נעשה כל ניסיון להשיג את הסכום האגרה באמצעות פנייה לבני משפחה, חברים ואחרים. לעמדת ב"כ המשיבות 2 ו-3, לא ניתן פירוט מספק באשר להכנסות והוצאות משק הבית, לא הוצגו מסמכים מספקים על ידי המבקשים לעניין ההכנסה כמו גם ההוצאות ובגדר זאת מצביע על העדר מסמכי בנק של המבקשת 2, כמו גם העדר הסבר על תשלום שכר הטרחה לבא כוחם של המבקשים. למותר לציין כי המשיבות טוענות להעדר הצלחה בערעור.
בפתח הדברים אציין כי נכון היה עושה ב"כ המבקשים אם היה מפריד בין הבקשות. בין הבקשה לפטור מאגרה ובין הבקשה לפטור מערבון. עירוב הבקשות גרם להתמשכות יתר של ההליך, וכפי שהצבעתי על כך בהחלטתי מיום 18.4.10, כמו גם נכון היה עושה אם היה מצרף את כל המסמכים לבקשה ולא רק בעקבות התגובות שהוגשו.
תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז-2007, מורה כי לצורך פטור ממתן אגרה, על בית המשפט לשקול את יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כמו גם שההליך מגלה עילה. תקנה 14(ה) קובעת כי קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 מהווה ראייה לחוסר יכולת לשלם את האגרה.
הפטור מערבון מוסדר בתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט העליון הורה כי לצורך יישום התקנה, על בית המשפט לבחון את מצבו הכלכלי של המערער וכן את הסיכויים להצלחת הערעור. לעניין זה אפנה לדברי בית משפט העליון, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי:
"השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור".
בגדר זאת על בית המשפט להביא בחשבון גם את זכות הגישה לערכאות על מנת שלא למנוע בשל חיסרון כיס, את יכולת בעל הדין להביא את דברו לפני בית המשפט, תוך שקילת זכותו של הצד השני שלא יוטרד לשווא, הבטחת הוצאותיו ועוד. כן נקבע שעל בית המשפט ליתן דעתו גם למידת מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי ומיהות הצדדים (סעיף 12 לפסק הדין). עוד אפנה לדברי בית משפט העליון ברע"א 321/07 גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, בו נקבע כי יש לאבחן בין הדרגות השונות, בהם נדרש בעל הדין להפקיד או לשלם כספים במסגרת הליך משפטי.
מן הכלל אל הפרט;
בחנתי את הכנסותיהם של המבקשים ויכולתם לעמוד בתשלום האגרה והפקדת הערבון. לעניין זה אציין כי האגרה המושתת על המבקשים מסתכמת בסך 1,248 ₪ וסבורני כי יש ביכולת המבקשים לעמוד בתשלום סכום זה. בהבדל, סכום הערבון אותו נדרשים המבקשים להפקיד הוא למעלה מיכולתם וכי באיזון הנכון יש להפחיתו.
אכן, כלל הכנסות המבקשים מגיעות לסך של כ- 10,000 ₪ לחודש. אך לעניין זה יש להביא בחשבון לא רק את ההוצאות השוטפות אלא גם את החובות הניכרים של המבקשים הנובעים מחובות שהשאיר אחריו המנוח, וכעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה. עיון בדפי הבנק של המבקשים שהוצגו מעלה כי רמת החיים של המבקשים אינם מן הגבוהות וכי הם אינם חיים ברווחה. זאת ועוד, האלמנה אף מקבלת השלמת הכנסה, כאמור לעיל דבר שיש בו כדי להוות ראייה לחוסר יכולת כלכלית. עם זאת, ניתן להפריש חלק מההכנסה הכוללת לצרכי האגרה והערבון. לא התעלמתי מטענות ב"כ המשיבות המפנה לתשלומים שבוצעו בכרטיס האשראי של המבקש 4 לרכישת כרטיסי "טוטו", אך המדובר בסכומים זניחים שאין בהם כדי לשנות את המסקנה, כמו גם בקיומם של תשלומים לשירותי טלוויזיה ולווין.
שקלתי את סיכויי הערעור, וזאת בזהירות ראויה ורק לצורך הבקשה שלפניי. מבלי להביע עמדה נחרצת, סיכויי הערעור אינם גבוהים מחד גיסא בשים לב להלכות הפסוקות עליהן מבוסס פסק הדין, אך מאידך גיסא לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הערעור, בין היתר בשים לב לכך שפסק הדין נשוא הערעור מושתת על סיכומי טענות בלבד ומבלי שמיעת ראיות. עוד יש לתת את הדעת על מיהותם של המשיבים, חברות ביטוח וכן שיש לשער שהערעור לא יהיה כרוך בהתדיינות ממושכת שתחייב הוצאות ניכרות, טעמים המטים את הכף לבוא לקראת המבקשים.
לאור כל האמור, אני נעתר לבקשה באופן חלקי:
על המבקשים לשלם את אגרת בית המשפט במלואה וכן להפקיד ערבון בסך של 6,000 ₪ וזאת בשישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.10.10 ובראשון לכל חודש עוקב. לאחר תשלום מלא האגרה והפקדת הערבון בסכום האמור, יקבע הערעור לדיון.
ניתנה היום, כ"ו אלול תש"ע, 05 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את החלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום\.