עזאם נ' חיר אל דין ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בדרישת התובע, קטין יליד 1998, לחיוב הנתבעים לפצותו בגין מלוא נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.8.02 (להלן: "התאונה").

הצדדים תמימי דעים לעניין נסיבות אירוע התאונה וסיווגה כתאונת דרכים, לפיכך המחלוקת היחידה שהתגלעה בין הצדדים ואליה אדרש להלן, סבה סביב שאלת הנזק והיקפו.

החבלה והנכות;

מיד לאחר התאונה התובע הובהל לביה"ח בנהריה. בקבלתו הוא נבדק ואובחן כסובל מפצע בכף רגל שמאל, כן משבר בקרסול השמאלי. השבר טופל שמרנית באמצעות סד גבס והתובע שוחרר לביתו ביום 15.8.02, עם הוראות להמשך מעקב רפואי.

כשלושה שבועות לאחר שחרור התובע מבית החולים, הגבס הורד מרגלו והוא החל בתהליך טיפולי ארוך לפצע, שתואר ע"י מומחה ברפואת משפחה ביום 19.8.02 כפצע בגודל 4*7 ס"מ בכף רגל שמאל. במסגרת המעקה הרפואי נשקלה האפשרות של השתלת עור אשר נדחתה והוחלט לטפל בפצע באמצעות משחות וחבישות. כשלושה חודשים לאחר התאונה הומלץ לתובע על שימוש בחבישת לחץ בה טופל למשך למעלה משנה וגם טיפולי ריפוי בעיסוק בשל היווצרות הגבלה קלה בתנועות הקרסול. מעקבו של התובע בקופ"ח ובמרפאת לין נמשך שנים, כן הוא עבר סדרה ארוכה של טיפולים פסיכולוגיים בשל התפתחות הפרעת הסתגלות, חרדות והפרעות נפשיות נוספות. את עיקר הטיפול הפסיכולוגי התובע עבר במסגרת היחידה לשירותים פסיכולוגיים בכפר מגוריו, כפר חורפיש, ובתחנת חוף הגליל בנהריה המתמחה בטיפולים נפשיים.

לבקשת התובע מיניתי שני מומחים מטעם בית המשפט:

בתחום הפלסטי מונה פרופ' מילר שבדק את התובע והגיש את חו"ד בגדרה מצא כי התובע סובל משתי צלקות. הצלקת הראשונה נמצאת בקדמת הקרסול, בולטת מעל פני השטח ומעובה בגודל 6 ס"מ אנכית * 2 ס"מ אופקית. לעניין צלקת זו המומחה ציין כי הינה היפרטרופית אשר גורמת לגרד. ואילו השנייה הינה צלקת שטוחה בגודל 2*5 ס"מ. בשל ממצאים אלה והמעקב הרפואי שהתובע עבר, המומחה העריך את נכותו הזמנית והצמיתה של התובע כדלקמן:

100% למשך 6 שבועות מיום התאונה, תקופת האשפוז והגבס.

20% למשך 15 חודשים, לנוכח: "הצורך והקשיים של הטיפול בגרב לחץ".

8% נכות לצמיתות.

מונה גם דר' כנאענה בתחום הפסיכיאטרי שמצא בחוות דעתו, בין היתר,: " הערכתי מהתעסקות מחשבתית מופרזת במקצת בצלקות. הערכתי מקשיים הסתגלותיים עם צמצום קל באורח חייו על אותו רקע..", כן הוסיף: " קיימים סימנים חרדתיים קלים על רקע פוסט-טראומטי ואשר השפעתם התפקודית אינה משמעותית". על רקע אבחנות אלו המומחה קבע נכויות כדלקמן:

10% למשך שנתיים.

5% לצמיתות.

סיכומי הצדדים;

הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, משכך נקבע דיון שהתקיים בפניי היום במסגרתו הפסיכיאטר נחקר על חוות דעתו לבקשת הנתבעים, כן העידה מטעם התובע הגב' דאליה עזאם שהינו אמו (להלן: "דאליה").

לאחר שהעדים נחקרו, שמעתי בעל פה את סיכומי הצדדים. התובע בסיכומיו הפנה לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו, עמד על השלכת הנכויות על תפקודו ויכולתו לעבוד, סקר בהרחבה את העזרה לה נזקק בעקבות התאונה, והעריך את נזקיו, בגין הפסדי השכר והפנסיה, ההוצאות והעזרה כן הכאב והסבל, בסך כמיליון ₪.

מהצד השני של המתרס, הנתבעים הרחיבו בסיכומיהם לעניין שאלת התפקודיות. הם בגישה כי הנכויות שנקבעו חסרות כל השפעה על כושרו של התובע לעבוד. הנתבעים נימקו זאת בקביעות של פרופ' מילר שציין בחוות דעתו כי הצלקות נעדרות כל היבט תפקודי, כן הדגישו בהקשר זה, כי הצלקות מהן סובל התובע אין בהן כדי לגרוע ולו באופן שולי מיכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר בעתיד. כך גם לעניין הנכות הפסיכיאטרית, שלגישתם, הינה נכות זניחה המבוססת בעיקר על פגיעה ברגשותיו של התובע בשל הצלקות, פגיעה שאין בה כדי להשליך על עתידו. עוד נטען, כי אין לקבל את טענת התובע לעזרה המוגברת לה נזקק מצד אמו בעטיה של התאונה. הטענה כי אמו נעדרה מעבודתה למשך שנה שלמה כדי לסעוד את התובע, חסרת כל בסיס ומנותקת היא מחבלתו הקלה של התובע כן נסתרת בממצאים הרפואיים שצויינו במסגרת מעקבו של התובע לפיהם מצבו השתפר לכדי עצמאות מוחלטת בסמוך לאחר התאונה. גם טענתו של התובע לפיצוי בראשי הנזק אחרים, כך נטען, הינה מופרזת ונכון להורות על דחייתה.

דיון והכרעה;

כידוע קיימת מגמה מובהקת בפסיקה החותרת להתוויית שיטות חישוב אחידות מתוך שאיפה לשוויוניות באומדן הפיצוי בגין נזקי גוף . בין היתר, הדבר קיבל ביטוי בעיצובן של חזקות כגון השכר הממוצע במשק לקטינים, אך גם בקביעת הנחת העבודה לפיה הנכות הרפואית, בעניינם של נפגעים קטינים, שווה ככלל לגריעה הצפויה בהשתכרותם (ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו {פורסם במאגרים}). יחד עם זאת, אין לטעות ולסבור שעסקינן בהנחת עבודה חלוטה, אלא היא מתרככת בקיומן של נסיבות מיוחדות ומשמעותיות שמצדיקות סטייה ממנה.