לפניי ערר המופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן) מיום 11.10.2009 בב"ש 90752/09.
1. נגד העורר הוגש, ביום 30.12.2007, כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשי סדום בנסיבות של אינוס, לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ומעשים מגונים, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, העורר, עורך דין במקצועו, ניהל בביתו עסק שסיפק שירותי אירוח, ארוחות רומנטיות לזוגות, טיפולי ספא ועיסויים. המתלוננת, ס.ג., הגיעה לספא עם חברה במטרה להתארח בו ולקבל טיפולי עיסוי. לאחר ששהו ביחידות בג'קוזי, הופנו המתלוננת וחברה על ידי העורר לחדרי טיפולים נפרדים לשם קבלת עיסוי. העורר נכנס לחדר הטיפולים עם המתלוננת ואמר לה שבכוונתו לעשות לה עיסוי אינדיאני. המתלוננת נשכבה על מיטת הטיפולים כשלגופה תחתונים בלבד. העורר החל לעסות את גבה של המתלוננת, נגע בצדי שדיה והוריד את תחתוניה תוך שהוא מעסה את ישבנה. העורר החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת של המתלוננת. המתלוננת הגיבה בבכי ושכבה על המיטה כשהיא קפואה ומכווצת. לאחר שביקשה מהעורר רשות ללכת לשירותים, נוכח חששה מהעורר ותגובתו של בן זוגה חזרה המתלוננת לחדר הטיפולים וביקשה ללבוש חזרה את תחתוניה. המתלוננת שכבה על גבה, לבקשת העורר, שהחל לעסות את שדיה ולנגוע מעל ומתחת לתחתוניה באיבר מינה, כשהוא מחכך את איבר מינו בידה של המתלוננת. המתלוננת ביקשה מהעורר להפסיק תוך כדי שהיא בוכה. העורר שאל את המתלוננת אם היא מוכנה לסייע לו להגיע לסיפוק מיני והמתלוננת השיבה "ממש לא". המתלוננת אזרה אומץ, קמה מהמיטה ורצה בבכי לעבר חדר הטיפולים שבו היה חברה וסיפרה לו את שהתרחש.
2. ביום 6.1.2008 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) כי קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר של מסוכנות והורה על שחרור העורר לחלופת מעצר במסגרת מעצר בית מלא. ביום 16.1.2008, לאחר קבלת תסקיר, החליט השופט נויטל להותיר את העורר במעצר בית חלקי, בין השעות 19:00 ל-8:00, ובשעות אלה יהיה בפיקוח צמוד. עוד אסר על העורר ליצור כל קשר, במישרין או בעקיפין, עם מי מהמעורבים בפרשה ובפרט עם המתלוננת והחבר. כן נאסר על העורר להתקרב מרחק של 2 ק"מ להיכל התרבות בתל-אביב (למעט לצורך הגעה לדיונים בבית המשפט ולפגישות עם הסנגורית). על החלטה זו עררו הן המדינה והן העורר לבית משפט זה.
בית משפט זה (השופטת ע' ארבל) קיבל את ערר המדינה (בש"פ 588/08, מיום 21.1.2008) וקבע כי העורר יישאר במעצר בית מלא בבית אביו בתל אביב, תוך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת מסוכנות. עוד נקבע כי סגירת הספא לבדה אינה מאיינת את המסוכנות למתלוננות פוטנציאליות אחרות. כמו כן, בהתחשב בעובדה כי הספא שבו התבצעו המעשים המיוחסים לעורר נמצא בביתו, אין מקום להיענות לבקשתו כי מעצר הבית יהיה בביתו. יחד עם זאת, המליצה השופטת ארבל לבאי כוח הצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יקדים את שמיעת עדות המתלוננת ולאחריה יהיה ניתן לשוב ולשקול את מכלול נסיבות המעצר ובכלל זה את מצבה של המתלוננת.
3. לאחר מספר חודשים הגיש העורר בקשה לצאת לעבודה. שירות המבחן הגיש תסקיר בעניין והמליץ לשקול את אישור הבקשה ליציאה לעבודה, עד השעה 19:00 לאחר שציין כי להערכתו הסיכון הממשי בטווח הקצר לחזרה על המעשים אינו גבוה. השופט נויטל דחה את הבקשה ליציאה לעבודה במתכונת המפורטת בתסקיר. השופט נויטל התייחס לכתב האישום ולמסוכנות הנשקפת מן העורר, כפי שפורט גם בהחלטתה של השופטת ארבל, וקבע כי בנסיבות העניין נכון יהיה לאשר יציאה לעבודה, אך זאת במקום עבודה מוגדר שבו יהיה פיקוח צמוד ובאופן שבו המשטרה יכולה לבדוק אם העורר אכן שוהה במקום העבודה. עוד קבע השופט נויטל כי ההצעות שהעלה העורר כרוכות בנסיעות ברחבי הארץ וללא ליווי, וזאת לא ניתן לאפשר.
ערר שהגיש העורר לבית משפט זה התקבל בחלקו (בש"פ 3708/09, מיום 11.5.2009). בהחלטתה קבעה השופטת ארבל כי העורר יהיה רשאי לצאת לעבוד בפרויקטים שאותם מסר לבית המשפט המחוזי, אולם הוא ימסור לאישור בית המשפט המחוזי רשימה של בין שבעה לעשרה מקומות שבהם הוא מתכוון לשהות במסגרת עבודתו. אם יאשר בית המשפט מקומות אלו, בהתחשב, בין היתר, במקום מגוריה של המתלוננת, יועברו עותקים של רשימה זו לפרקליטות ולמשטרה. בית המשפט יקבע את הימים והשעות שבהם יעבוד העורר, תוך קביעת שעה בשעות הערב המוקדמות שעד אליה יצטרך העורר להתייצב חזרה בבית אביו ושם יימצא במעצר בית עד לשעת היציאה לעבודה. כמו כן נקבע כי העורר ימסור סדר יום מפורט לשני הערבים המפקחים אשר יהיו זמינים לכל פניה של המשטרה אליהם. בהמשך אם ירצה העורר לבקר במקומות נוספים לצרכי עבודתו יפנה שנית לבית המשפט המחוזי לאישור מקומות נוספים. יתר תנאי השחרור בערובה יישארו בתוקפם.
בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 11.6.2009 הוסכם כי רשימת עשרת אזורי התעשייה שצירף העורר מקובלים על בית המשפט ועל המשיבה. כן הוסכם כי העורר יעביר לפרקליטות, פעם בשבוע מראש, רשימה של מקומות עבודה מסוימים, או רחובות בקטע מסוים שלהם, בהתאם להחלטתה של השופטת ארבל.
4. העורר פנה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה להקל על תנאי שחרורו כך שיבוטל מעצר הבית. בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) דחה את בקשת העורר. לדברי השופטת כוחן, אל מול זכותו של העורר לחופש תנועה קיימת הזכות של הציבור להיות מוגן מפני העורר. לטעמה של השופטת כוחן, קיים איזון ראוי בין שני האינטרסים ואין מקום לשנות מתנאי השחרור. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.
5. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי לא התייחס לשינוי הנסיבות שחל מאז החלטתו הקודמת, שמתבטא בכך שבינתיים נשמעה עדות המתלוננת. נסיבה זו מצדיקה עיון מחדש בשאלת שחרורו של העורר בתנאים, כפי שנקבע גם בהחלטתה של השופטת ארבל מיום 21.1.2008. עוד טוען העורר כי בית המשפט התעלם מכך שהתנהגותו מאז שוחרר למעצר בית ומאז הותר לו לצאת לחפש עבודה ולעבוד היא ללא מתום. בארבעת החודשים האחרונים יוצא העורר לעבודה ללא ליווי משעות הבוקר ועד השעה 20:00 וביום ו' עד השעה 15:00. לדבריו, יציאתו לעבודה אינה צריכה למנוע את שחרורו המלא בתנאים. לטענת העורר, כיום ברור כי אין בהיותו משוחרר משום סיכון כלשהו בפועל למאן דהוא. לפיכך, אין עילת מעצר כלשהי ודי במגבלות הכספיות והפקדת הדרכון כדי לאפשר את שחרורו המלא של העורר בערובה.
בא כוח העורר - עו"ד גיורא אלדן - הדגיש בדיון שהתקיים לפניי כי חלוף הזמן מאז שחרורו של העורר בתנאים מאפשר לבית המשפט לבחון באופן קונקרטי את מסוכנותו של העורר. בנסיבות העניין, שבהן העורר למעשה יוצא מביתו ללא פיקוח צמוד בשעות הבוקר וחוזר בשעות הערב ללא שיש טענה כלשהי על הפרת תנאי השחרור, ניתן לקבוע כי לא נשקפת מהעורר מסוכנות בפועל. כמו כן, אין כל עילת מעצר אחרת, שכן אין חשש להימלטות מהדין ואין חשש להשפעה על עדים, בפרט שעה שהמתלוננת וחברה כבר העידו. עו"ד אלדן הדגיש כי עברו של העורר אינו מכביד וכי העבירה נשוא הערר שלפניי היא עבירה בודדת המוגבלת במקום ובזמן.
עוד הפנה עו"ד אלדן לבש"פ 5285/06פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2006). באותו עניין דובר על נאשם שעיסוקו היה בתחום העיסויים והוטלה עליו מגבלה על עיסוקו אך הוא לא הוגבל מבחינת היותו במעצר בית. לטענת עו"ד אלדן, האבחנות שערכה השופטת ארבל בהחלטתה בין בש"פ 5285/06 לבין המקרה דנן, שגויות ואינן רלוונטיות.
לבסוף טען עו"ד אלדן כי, בניגוד לרושם שמנסה המשיבה ליצור, המשפט אינו צפוי להסתיים בקרוב, שכן פרשת ההגנה אמנם אמורה להסתיים בחודש נובמבר הקרוב, אך עוד צפויה הגשת סיכומים והמתנה לפסק דין וייתכן שיוגש ערעור, כך שהצפי עוד ארוך.
6. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד סיון רוסו - מתנגדת לכל הקלה נוספת בתנאי שחרורו של העורר. עו"ד רוסו ביקשה להדגיש כי לעורר מיוחסות עבירות מין חמורות ביותר. עוד ציינה עו"ד רוסו כי במסגרת החלטתה הראשונה של השופטת ארבל, מיום 21.1.2008, שם הייתה התייחסות לשמיעת עדות המתלוננת כנקודת זמן שבה תיבחן מחדש שאלת תנאי השחרור של העורר, הוחלט על מעצר בית מלא של העורר. אלא שמאז חלו התפתחויות, עוד לפני עדות המתלוננת, ונקבעו הקלות משמעותיות בתנאי שחרורו של העורר. בנסיבות אלה, אין הצדקה לבחון פעם נוספת את תנאי השחרור רק בגלל שכבר נשמעה עדותה של המתלוננת. זאת ועוד, מהעדויות שנשמעו בבית המשפט המחוזי, ובפרט עדותה של המתלוננת, משתקפת מסוכנותו הרבה של העורר. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר, שכולל הרשעה קודמת בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות וקבלת דבר במרמה, עבירות שנעברו, לטענת המשיבה, על רקע קשר מיני עם קטינה (טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי עו"ד אלדן).
עו"ד רוסו הוסיפה וציינה כי אכן המשפט התארך מסיבות שתלויות בעיקר בבית המשפט, אך יחד עם זאת המשפט נמצא בשלבי סיום - נקבעו עוד מספר ישיבות בחודש נובמבר שבמהלכן צפוי להסתיים שלב ההוכחות. בשורה התחתונה, לדברי עו"ד רוסו, האיזון בין האינטרס הציבורי שמתבטא באיון מסוכנות העורר לבין האינטרס של העורר למינימום פגיעה בחירותו, מחייב את דחיית הערר.
7. נתתי את דעתי לטענותיהם של הצדדים. בסופו של יום, ההחלטה האם להקל הקלה נוספת בתנאי שחרורו של העורר, הליך שבאופן פורמאלי ניתן להגדירו כ"עיון מחדש" בהחלטה הקודמת, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בנסיבות המקרה דנן, אמנם מדובר לכאורה במקרה בודד אולם העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות מין חמורות. כמו כן, לעורר עבר פלילי שבמרכזו קשר שקיים העורר עם קטינה, גם אם העבירות שבהן הורשע אינן בעלות קונוטציה מינית. מן העבר השני, העורר משוחרר בתנאים מזה מספר חודשים ויתרה מכך, בית המשפט התיר לו לצאת לעבוד במקומות שונים בארץ, כמעט ללא פיקוח למעשה, במשך שעות ארוכות מדי יום. המגבלה המשמעותית שנותרה היא מעצר הבית הלילי בבית אביו של העורר. כמובן אין להקל ראש במגבלה זו, המוטלת על העורר מזה חודשים ארוכים, ואשר בוודאי יש בה פגיעה מסוימת בחירותו. העורר טוען כי מאז ההחלטה הקודמת בעניינו, שהתירה לו לצאת לעבוד כאמור, חל שינוי נסיבות, שמתבטא בשמיעת עדותם של המתלוננת וחברה בחודש ספטמבר, נסיבה שהשופטת ארבל הצביעה עליה ככזו שתצדיק עיון מחדש. בעניין זה מסכים אני עם באת כוח המשיבה כי עוד לפני שמיעת עדות המתלוננת אפשר בית המשפט הקלה משמעותית בתנאי שחרורו של העורר ובשלב זה אין לתת עוד משקל מכריע לנסיבה זו, מבלי שיהא בכך משום התעלמות מהחלטת השופטת ארבל.
8. לאחר כל האמור לעיל, סבורני כי בנסיבות העניין, אין הצדקה לביטול מעצר הבית כליל. העבירות שבהן מואשם העורר הן רציניות ומצביעות על מסוכנות. אמנם אין טענה כי העורר הפר את תנאי שחרורו אולם אין להתעלם מכך שעצם קיומו של פיקוח - הן פיקוח עקיף בשעות העבודה והן פיקוח ישיר בשעות מעצר הבית - מהווה גורם הרתעתי. בנסיבות אלה, סבורני כי חלופת המעצר שהוטלה על העורר מהווה איזון ראוי בין זכותו לחירות לבין אינטרס ביטחון הציבור, וגם אם ראוי להקל בתנאי החלופה לאחר חלוף זמן, דבר שכבר נעשה, אין הצדקה לבטלה כליל [השוו: בש"פ 4923/06 ארלקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.7.2006)].
9. אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ב' בחשון תש"ע (20.10.2009).