עורך דין הוציא לשון הרע על עורך דין אחר באולם ביהמ"ש

1.      1.      במסגרת הליכי כינוס נכסים בהוצל"פ, שנקט בנק לאומי למשכנתאות בגין דירה בת"א שהיתה משועבדת לטובתו, נמכרה הדירה למר פרשיד פרהמי, ונרשמה על שמו.

הנתבע הינו עו"ד, ומשמש כמפרק מטעם ביהמ"ש של חברה פלונית. הנתבע, בתפקידו כמפרק, הגיש תביעה נגד מנהלי החברה לפי סע' 373, 374 לפקודת החברות, ובה טען כי מכירת הדירה לפרהמי היא עיסקה פיקטיבית, ויש לבטלה, הואיל ולצורך הרכישה נעשה שימוש בכספים שניטלו מקופת החברה.

התובע הינו עו"ד, ומר רז פישמן וחברת דלתא בע"מ (שפישמן הוא המנכ"ל שלה) הם בין לקוחותיו החשובים. רז פישמן הוא חברו הטוב של פרהמי.

2.      2.      התובע הגיש לביהמ"ש של פירוק בקשה, בשמו של פרהמי ע"י מיופה כוחו פישמן, ובה טען בשם פרהמי לבעלות על הדירה. בבקשתו זו העלה התובע טענות קשות כלפי הנתבע, בתפקידו כמפרק.

3.      3.      הדיון בביהמ"ש של פירוק נתקיים בפני כב' השופטת ו' אלשייך, ביום 7/7/04. בסיום הדיון נתנה כב' השופטת אלשייך החלטה, ובה ציטטה קטעים רבים מן הבקשה, וציינה כי היא שזורה "פניני לשון", שמקומם לא יכירם בביהמ"ש, וכי מתפקידו של ביהמ"ש להגן על בעלי תפקיד מפני השתלחויות כאלה. ב"שורה התחתונה" החליטה למחוק את הבקשה, הן בשל הגשתה ללא רשות ובאיחור, והן בשל סגנונה הבוטה, ולחייב את מרשו של התובע, מר פרהמי, בהוצאות.

4.      4.      לאחר הקראת ההחלטה, יצאה כב' השופטת מן האולם, ואז - לטענת התובע - פנה אליו הנתבע, בעודם באולם, והטיח בו, תוך חיוך מזלזל, בלעג, בבוז, בשנאה, וביהירות, ובנוכחות לקוחו מר פישמן, דברים אלה: " מאיפה באת בכלל". "מי נתן לך בכלל רשיון עורך דין". התובע טוען כי, לשמע הדברים הללו, הוא נדהם והתכווץ. כן הוא טוען כי גם לקוחו, מר פישמן, שמע את הדברים, וכן שמעו זאת גם המתמחה והקלדנית, שהיו נוכחים באולם.

5.      5.      בו ביום, 7/7/04, שלח התובע אל הנתבע פקס שבו העלה את הדברים על הכתב וציין כי הם מהווים לשון הרע, ודרש פיצוי בהתאם לחוק. הנתבע לא הגיב למכתב זה. מספר ימים לאחר מכן, ב- 11/7/04, הגיש הנתבע תלונה נגד התובע ללשכת עוה"ד, וזאת לטענתו בשל אמירות ורמיזות קשות ומעליבות שנכללו בבקשה הנ"ל שהגיש התובע לביהמ"ש. ביום 8/8/04 הגיש התובע את התביעה שבפניי, עפ"י חוק איסור לשון הרע. יומיים לאחר מכן הגיש הוא תלונה נגד הנתבע ללשכת עוה"ד.

6.      6.      עמדת הנתבע היא: להד"ם. הנתבע מכחיש מכל וכל, בהגנתו ובתצהירו, כי אמר את הדברים אשר התובע מייחס לו. טענות נוספות שהוא מעלה הן, שלא היה "פרסום" כהגדרתו בחוק; שהדברים (אף לו נאמרו) אינם עולים כדי לשון הרע; וכן הוא מעלה את הטענה כי הדברים נאמרו במהלך דיון בביהמ"ש; וכן טענה של הגנת תום לב.

התובע הוכיח כי הנתבע אמר את הדברים

7.      7.      תחילה, כמובן, לשאלה האם עלה בידי התובע להוכיח את עצם אמירת הדברים. אני סבור שכן. להלן אפרט מדוע אני מבכר בנקודה זו את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע.

8.      8.      ראשית, שלא כעדות הנתבע (שהיא עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע) הרי התובע הביא תנא דמסייע לגירסתו, והיא - עדותו של לקוחו, רז פישמן. מר פישמן העיד בתצהירו - שלא נסתר - כי הוא שמע את הדברים, ולא האמין למשמע אוזניו. הוא נשאל בחקירתו האם נכון שהיום אינו יכול "לחתום במאה אחוז" על כך שאלה היו הדברים, ותשובתו: "אני חתמתי על זה במאה אחוז בתצהירי, וגם היום אני חותם על זה. זה נחרט בזכרוני באותו ערב, לכן למחרת בבוקר העליתי את הענין הזה מול עו"ד אמיר, כי זה הפריע לי באופן אישי" (פרו' עמ' 10 ש' 1-3). הוא פנה למחרת היום אל התובע ואמר לו כי דבריו של הנתבע הם פוגעים ומעליבים, ולא ייתכן שאפשר לאמרם ולצאת פטור בלא כלום. התובע השיב לו כי כבר שלח מכתב בענין אל הנתבע.

נכון הדבר שהתובע נמנע מלזמן לעדות את המתמחה והקלדנית, אולם, כאמור, ישנו עד אחד, התומך בגירסתו של התובע באופן מלא ומוחלט, ועדותו היתה מהימנה בעיניי ולא נסתרה. בגירסת הנתבע, לעומת זאת, אין כל תמיכה מלבד עדותו שלו.

9.      9.      שנית, עוד באותו יום, סמוך לאחר ההתרחשות, משהגיע התובע למשרדו, העלה את הדברים על הכתב ושיגר זאת בפקס אל הנתבע. אני מציין זאת בשלב זה רק על מנת להצביע על התנהלותו המיידית של התובע מיד לאחר האירוע, דבר שיש בו כדי לחזק את גירסתו, ולהחליש את האפשרות, שהוא בדה הדברים מדמיונו.

10.  10.  שלישית, מאחר שהדברים נאמרו (אם נאמרו) בעל פה בלבד, התובע טוען "נאמרו", והנתבע טוען "לא נאמרו", הרי שההכרעה בענין זה תלויה בראש ובראשונה במהימנות העדים. והנה, בסוגית המהימנות עלי לציין מספר ענינים שבהם צר לי לאמר כי עדותו של הנתבע היתה "פרובלמטית".

א.    א.    הנתבע העיד בתצהירו (סעיף 25) כי ככל הידוע לו, לא הוגשו נגדו כל תלונות נוספות ללשכת עוה"ד, מלבד תלונתו של התובע, נספח ד' לתצהיר התובע. הצהרה זו פשוט אינה נכונה. הוכח כי הוגשו נגד הנתבע שתי תלונות נוספות ללשכת עוה"ד, אחת של התובע (מלבד ובנוסף לנספח ד'), והשניה של אדם אחר, ללא כל קשר לתובע (ראה ת/2, ת/3).

ב.     ב.     בענין תלונתו הנוספת של התובע ללשכת עוה"ד, ת/2, טען הנתבע בחקירתו כי לא היה ער לכך שהתובע הגיש שתי תלונות נגדו ללשכה (פרו' עמ' 18 ש' 20-23). אני מטיל ספק בעדותו זו: מן הראיות עולה, כי התובע אכן הגיש ללשכת עוה"ד שתי תלונות נפרדות נגד הנתבע, האחת (נספח ד' לתצהיר התובע) - נוגעת אך ורק לאותה התבטאות של הנתבע, באולמה של כב' השופטת אלשייך, ואילו השניה - נוגעת לכל פרשת הדירה, שנרכשה ע"י פרהמי, תוך העלאת שלל טענות חמורות כלפי הנתבע בתיפקודו כמפרק. והנה, הנתבע, בדיון שנתקיים בביהמ"ש של פירוק ביום 7/12/04 (נספח י' לתצהיר התובע), אמר כך: "הוא גם פנה בתלונה ללשכת עוה"ד שאני עושה את עבודתי בניגוד לחוק ובניגוד לאתיקה, הרקע לבקשה לא מסמכים שהגשתי או אמירות שאמרתי, אלא הבקשות עצמן, לגופן של הבקשות, לקבוע שהכסף הוברח מהחברה". הנה כי כן, הנתבע מאשר במפורש בפני ביהמ"ש של פירוק כי ידוע לו על תלונה שהגיש התובע נגדו ללשכת עוה"ד, תלונה שאינה נוגעת ל"אמירות שאמרתי" (שזו התלונה הראשונה), אלא לגופן של הבקשות וטענות כי הוא עושה עבודתו בניגוד לחוק ולאתיקה (שזו התלונה השניה).

ג.       ג.       הנתבע נשאל והשיב, כי מר שלמה מי צור לא הגיש נגדו תלונה ללשכת עוה"ד (עמ' 18 ש' 26-27), עדות שנתבררה פשוט כ"לא אמת" (ראה ת/3). נראה לי כי הנתבע ככל הנראה לא שיער בנפשו שמסמכים, הקשורים לאותה תלונה של מר מי צור, עשויים להגיע לידי התובע או בא כוחו (עמ' 21 ש' 11-14).

אעיר כי ב"כ הנתבע בסיכומיו (עמ' 11) טוען כי לענינים אלה (האם כן או לא הוגשו נגד הנתבע תלונות אחרות ללשכת עוה"ד) אין כל משמעות לעניננו. ותשובתי על כך היא: ענינים אלה נוגעים באופן ישיר לסוגית מהימנות עדותו של הנתבע בפניי.

ד.                                         ד.                 ביחס לאותו פקס שהתובע שיגר אל הנתבע עוד ביום 7/7/04, יש לציין כי התובע הציג "אישור פקס" המוכיח לכאורה כי הפקס אכן נתקבל במשרד הנתבע ביום 7/7/04, בשעה 15:14. יצוין כי הנתבע בתצהירו (סעיף 27) אינו שולל שהפקס אכן הגיע למשרדו. אולם הוא טוען כי הוא לא ראה את הפקס הזה, וייתכן כי נותב או תויק במשרד במקום אחר. "לא כל מסמך של עו"ד אמיר הובא אלי לשולחן. לפעמים במזכירות...המזכירות מנתבת את התכתובת בהתאם לשם התיק ולא בהתאם לשם הנמען ... בנוסף אלי עוד עו"ד טיפלה בתיק הפירוק, עו"ד שירה נאור ממשרדי, ומתמחה, ובהחלט יתכן שהמסמכים עליהם אתה מדבר הועברו אליהם". צר לי, אך אני מתקשה להאמין כי מכתב, המאשים את הנתבע אישית בלשון הרע, נותב למאן דהוא אחר במשרד, או תויק מבלי להראותו לנתבע. גם לא ייתכן כי הפקס תויק "בהתאם לשם התיק", או בתיק הפירוק, שכן המכתב אינו נושא שום "שם תיק", ואין בו כל אינדיקציה כי הוא נוגע לתיק הפירוק.