עוקשי נ' "דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 19.4.10 ברחוב ארלוזורוב 7 רמת השרון בין אוטובוס לרכב חונה.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג מאזדה לאנטיס (להלן: "הרכב"). הנתבעת היא חברת האוטובוסים אשר בבעלותה האוטובוס אשר היה מעורב בתאונה.

תמצית גרסת התובע:

לטענת התובע הרכב שלו עמד בחניה לצידי המדרכה ונפגע על ידי אוטובוס שעבר ברחוב. התובע עצמו לא ראה את התאונה אך שכנה מסרה לו את פרטי העד שראה את התאונה ואשר פנה לאותה שכנה כי סבר שמדובר ברכבה. העד זומן לדיון ונתן את עדותו אליה אתייחס בהמשך.

תמצית גרסת הנתבעת:

נהג הנתבעת אשר מסר את גרסתו לאירוע התאונה לא כפר בכך שעבר באותו מועד ברחוב ארלוזורוב. לטענתו חנו רכבים משני צידי המדרכה והקשו על מעבר האוטובוס ברחוב. על מנת לעבור ברחוב מבלי לפגוע ברכב החונה יצא הנהג מהאוטובוס וקיפל את המראה. הוא הבחין כי ברכבו של התובע היו נזקים בדופן הימנית ללא כל קשר לתאונה, אשר לטענתו לא אירעה.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת, נהג הנתבעת ומר וקנין העד מטעם התובעים.

התובעת חזרה על גרסתה. כאשר נשאלה אם הרכב חנה כחוק, טענה שהרכב חנה במקום בהתאם לאישור העירייה, אך הודתה כי עמד בכיוון הפוך לכיוון התנועה. לא הייתה מחלוקת על כך שהרכבים חנו משני צידי הכביש.

לא התובעת ולא התובע ראו את התאונה, מי שראה את התאונה היה מר וקנין אשר העיד כי ראה שהאוטובוס "גרד את הצד של האוטו". לטענתו הוא לא ראה בדיוק את הנזק אלא לאחר ששמע את הרעש החל לצפצף לנהג עד שהאחרון עצר ונתן לו את פרטיו. העד רשם את הפרטים והשאיר את הפתק על חלון הרכב. העד טען כי האוטובוס פגע בחלק האחורי של הרכב, אך הודה שלא ראה את המכה ולא ראה איזה נזקים היו לרכב לפני התאונה.

מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס , אשר ציין כי לא הייתה לו שום תאונה ויש לו תעודה של "אביר דרכים". לטענתו מאחר וראה שיש מעבר צר עצר הוא את האוטובוס, ירד עם מלווה הזיז את המראה כדי שיוכל לעבור. לטענתו הוא עשה סיבוב סביב הרכב עם המלווה וראה שיש לרכב נזקים בחלקים שונים שלו. לטענתו מהתמונות ניתן לראות שהאוטובוס לא פגע ברכב שכן לא נשארו סימנים לא על הרכב ולא על האוטובוס. לטענתו את הפרטים נתן כי כך צריך לנהוג ולא מתוך הרגשת אשמה כל שהיא. המלווה לא זומן להעיד.

ממכלול הראיות עולה כי אין מחלוקת על כך שהיה מדובר במרווח צר בו ניסה האוטובוס לתמרן את נסיעתו ברחוב. לטענת הנהג הוא ירד מהאוטובוס להזיז את המראה על מנת שלא יפגע ברכב שחנה לצידי המדרכה, כך שנהג האוטובוס היה מודע לבעייתיות במעבר הצר שנוצר. לטענת נהג האוטובוס הוא לא פגע ברכב שעמד לצידי הכביש, אך העד, מר וקנין, שנסע אחריו טען כי ראה את החלק האחורי של האוטובוס "מגרד" את הרכב. מעדות התובעת ניתן להבין שהרכב חנה בניגוד לכיוון התנועה , היא אמנם טענה שהרכב לא חנה לצד המדרכה המסומנת ב"אדום לבן", אך במקום שהותר לו לחנות על ידי העירייה.

התמונה העולה מכלל הראיות היא כי האוטובוס נאלץ לעבור במרווח צר אשר כפי הנראה לא כל הרכבים שחנו לצידי הכביש חנו כחוק . נהג האוטובוס שהיה מודע לבעיה ניסה לפתור אותה על ידי הזזת המראה, אך כפי הנראה, למרות זאת ,המקום נשאר צר מידי למעבר חלק של האוטובוס. אני מקבלת את עדות מר וקנין שראה את האוטובוס פוגע ברכב, אך גם לאור עדותו של מר וקנין לא ברור איזה נזק נגרם לרכב.

הנזק: מאחר שהתביעה שבפניי הינה לעניין ההשתתפות העצמית שאינה משתנה בהתאם לגובה הנזק מתייתר הצורך מלדון בטענות הצדדים המתייחסות לנזקים שנגרמו לרכב ואין באמור לעיל משום הכרעה לגבי גובה הנזק שנגרם לרכב. התובע לא הוכיח נזק בגין הפסד יום עבודה ושכר טרחה. התובע צירף קבלה על תשלום ביטוח לרכב חלופי בסך 211 ₪.

לאור תיאור התאונה אני קובעת כי יש לייחס לנתבעת אחריות בגובה 50% בלבד, שכן המרווח שהותירו הרכבים החונים לאוטובוס לעבור היה כה צר, שלמרות מאמצי הנהג נגרמה פגיעה מסוימת. מתיאור חניית הרכבים במקום בעת התאונה אני מתרשמת שלפחות חלקם חנו בניגוד לחוק ולכן אין להטיל את מלוא האחריות על נהג האוטובוס אשר עשה מאמצים רבים בנסיבות המקרה למנוע את התאונה.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום סך של 835 ₪ (מחצית מהסך של 775, 683 ו211) ובתוספת 200 ₪ הוצאות בגין הליך זה.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.