פסק דין
הרקע לתביעה:
1.האם קריאה לעבר בן משפחה "את שטן" מהווה לשון הרע המזכה בפיצוי כספי, זו עניינה של התביעה שלפניי.
2.בתאריך 1.9.08, עת הובאה המנוחה דגנית קהא ז"ל, למנוחת עולמים, לאחר מחלה קשה, החל שלב ההספדים וההודיות לבני המשפחה שסעדו את המנוחה. כך, כאשר בני משפחה וחברים קרובים עומדים לפני המת, החל דין ודברים, במהלכו הטיח הנתבע בתובעת: "את שטן". מכאן התביעה שלפניי, שסכומה הועמד על סך 50,000 ₪.
עיקר טענות התובעת:
3.במהלך הלווית המנוחה בבית העלמין ברחובות, מספר דוברים ספדו למנוחה ושיבחו את גב' מיכל אביטן, רעיית הנתבע ואחותה של המנוחה (להלן: "מיכל"), על עזרתה למנוחה טרם פטירתה ממחלה. אולם, פועלם של יתר בני המשפחה נשמט כליל מהספדים אלו.
4.משהבחינה בכך גב' יפעת עופר (להלן: "התובעת"), היא ביקשה להודות לכל בני המשפחה על הטיפול במנוחה ולא למיכל בלבד. בעקבות זאת, מר משה אביטן (להלן: "הנתבע") צעק לעבר התובעת "את שטן" ו"תשתקי שטן" בקול רם וברור. הטחת הדברים בתובעת נעשתה במרכז אולם ההספדים ובנוכחות כל המנחמים. לטענת התובעת, היה זה ביזוי מוחלט של כבוד המנוחה, המשפחה והתובעת. התובעת הושפלה על ידי הקריאות ואלו עלו כדי לשון הרע, כמשמעה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
5.בתאריך 15.12.08, כשלושה וחצי חודשים לאחר מות המנוחה, התובעת פנתה לנתבע בדרישה לפרסם התנצלות ולפצותה בעקבות הפגיעה בשמה הטוב, אך הנתבע לא השיב למכתב. התובעת כתבה לנתבע בשנית. גם מכתב זה לא נענה [נספחים ד1-ד2 לתביעה].
6.התובעת הייתה אחות נאמנה למנוחה, טיפלה בה וסעדה אותה באהבה ובמסירות בימיה הקשים. הנתבע ניסה להכפיש את שמה של התובעת לפניי כלל הציבור שנכח בלוויה. קריאותיו של הנתבע גרמו או לכל הפחות, יכולים היו לגרום, לכל הנוכחים בלוויה לחשוב שהתובעת פעלה בצורה מרושעת כנגד המנוחה ומשפחתה. משכך, התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
עיקר טענות הנתבע:
7.התביעה דנן הינה ניסיון להתנקם באחותה של התובעת, מיכל. בין שתי האחיות נתגלע סכסוך קשה, על רקע הטיפול במנוחה ובכספים שנתרמו למטרת הטיפול בה וכן על רקע הטיפול בביתם של מיכל והנתבע, שעה שמיכל שהתה בארצות הברית וסעדה את המנוחה.
8.אף אם נאמרו מילים פוגעניות כאלו או אחרות, היה זה בעת קשה מאוד, בזמן הלווית גיסתו המנוחה. ככל שנאמרו דברים קשים, ניתן להבין שאלו נאמרו בשעת צער. כלל ידוע הוא שאין שופטים אדם בשעת צערו.
9.עת הובאה המנוחה לקבורה, מספר דוברים ספדו למנוחה ושיבחו את מיכל. אולם, התובעת לא אוזכרה. התובעת לא כבשה זעמה והתפרצה בגסות רוח לדברי אחת הדוברות בדרישה שיובהר לכל הנוכחים שיש לשבח את התובעת ואת יתר בני המשפחה. משכך, הנתבע התפרץ לעבר התובעת באופן בלתי מתוכנן וככל הנראה קרא לעבר התובעת "שטן" פעם אחת. לא התחוללה כל מהומה והלוויה הסתיימה זמן קצר לאחר מכן.
10.דברי הנתבע כלל לא עלו כדי לשון הרע לאור הנסיבות הקשות שבהם נאמרו ובכל מקרה, נאמרו עקב קנטור. הנתבע קרא קריאות אלו בתום לב וללא כוונה לפגוע ועל כן חוסה בצל ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2)-(3) לחוק. לחילופין, הנתבע טען להגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק, ככל שניתן להבין את דבריו כתיאור של התנהגות התובעת ולא בפירוש המילוני של המילה. מכל מקום, הנתבע שוכנע באמיתות הדברים ולכן תיזקף לזכותו ההקלה הקבועה בסעיף 19(3) לחוק.
11.בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מצד התובעת: ד"ר ארז סדריק, גב' דפנה טל קול, גב' ענת רז וכן התובעת.
מצד הנתבע: גב' דינה רודבסקי, גב' ריקי פישל, גב' בתיה מקובר, גב' מירב חנש וכן הנתבע.
דיון והכרעה:
12.לטענת התובעת, בעת קריאת ההספדים בבית ההלוויות, לאחר שמכרי המנוחה העלו על נס את תרומת אשתו של הנתבע (אחות התובעת) לטיפול במנוחה באחרית ימיה, ביקשה התובעת לתקן את הדברים ואמרה כי היא מודה לכל בני המשפחה. בתגובה לכך, התפרץ לעברה הנתבע וקרא לעברה "את שטן" וכן "תשתקי שטן".
13.הנתבע לא הכחיש שקרא לעבר התובעת "שטן". גם העדים מטעמו פרטו בתצהירים, שהנתבע אכן קרא לעבר התובעת "את שטן! תשתקי" [ס' 7 לתצהירה של בתיה מקובר נ/3] או "תשתקי, את השטן" [ס' 9 לתצהירה של ריקי פישל נ/2; ס' 5 לתצהירה של דינה רודבסקי נ/1].