עופר יצחק ואח' נ' אדר משאבות מייקו בטון ורצפת החלקה ואח'

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובעת 2 שהינה הוצאת ספרים (להלן – התובעת) שוכרת מבנה מהתובע 1 (להלן – התובע) במושב אבן ספיר. במבנה מחסן מלאי לתובעת ממנו יוצאים כותרים ללקוחות התובעת ברחבי הארץ. בפברואר 2006 נאות התובע לבקשת התובעת לחדש את רצפת המבנה על מנת שמשטח הנסיעה יהא חלק ונקי ממהמורות בעת נסיעת המלגזה המכניסה ומוציאה סחורה מהמחסן. התובע שכר את שרותי הנתבע 3 מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 וביום 12.2.06 השלימו הנתבעים את חלקה הראשון של העבודה לשביעות רצון התובע. על פי כתב התביעה חלקה השני של העבודה בוצע ברשלנות רבה – לא הונחו רשתות ברזל ולא בוצעו תפרי התפשטות כבחלקה הראשון של העבודה. חודש לאחר סיום העבודה השנייה החלו להיווצר סדקים רבים ושבירה של משטח הבטון. על פי חוות דעת חוזק הבטון אינו מספיק. בכתב התביעה נטען כי התובעת על מנת לבצע את העבודה בשנית תאלץ, כפי שנעשה בעת ביצוע העבודה הקודמת, להשבית את המחסן למשך 10 ימים ולשלוח את עובדיה לחופשה בתשלום כך שיגרם לה נזק כלכלי ישיר. התובעת דורשת פיצוי בגין עלות הביצוע המחודשת, בגין העלות הכרוכה בהוצאת עובדיה לחופשה בתשלום, נזק עקב השבתת העסק למשך 10 ימים, עוגמת נפש, והוצאות מומחים. על פי כתב התביעה הנתבע 3 ניהל את הנתבעת 1 במטרה להונות ולקפח את נושיו באופן המצדיק הרמת מסך כנגדו. כנגד הנתבעת 2 – ספקית הבטון נטען בכתב התביעה כי חוזק הבטון לא מתאים למה שהוזמן.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 1 ו-3 הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת) הינה חברה המפעילה משאבת בטון. הבטון מובל באמצעות המשאבה ממשאית מערבל הבטון של יצרנית הבטון לאתר. בזמן השאיבה לאתר חברת החלקה מבצעת ישור והחלקה של הבטון. הנתבעים 1 ו-3 אחראים לשאיבה בלבד. בדרך כלל שלב ראשון הינו תכנון של מהנדס בניין. במקרה הנוכחי כשנשאל התובע אם התייעץ עם מהנדס בניין השיב שרוצה לחסוך בעלויות, ולמרות התראות הנתבע 3 (להלן – הנתבע) נטל על עצמו סיכון. בהתאם לבקשת התובע הנתבע נתן לתובע שם של אדם שיבצע ישור והחלקה של הבטון במקום והתובע יצר עימו קשר. על פי כתב ההגנה לא נטען כלל בכתב התביעה שהייתה רשלנות בעבודת שאיבת הבטון. עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע פעל כאורגן של החברה ואין עילה להרמת מסך.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 2 היא סיפקה את הבטון ועל פי הודאת התובעת הנתבע הוא זה שהזמין ובחר את סוג הבטון, חוזקו וחומרי הבניה הנדרשים. מדובר בהודאה פורמאלית שהנתבע אחראי. עוד נטען בכתב ההגנה כי לא הוצג כי הבטון הוא הגורם לנזקים ואין לקשור בין חוזק הבטון לתופעת הסדיקה.

2. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע, של גדי ליסטנברג סמנכ"ל התובעת, של דוד שבו – בעל חברת הובלות וכן חוות דעת של המהנדס רון ארד. מטעם הנתבעים 1 ו-3 הוגש תצהירו של הנתבע. מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהירו של סיקולר יוסף.

לאחר שהוגשו התצהירים הגיעו התובעים והנתבעת 2 להסדר פשרה (ר' פרוטוקול מיום 2.9.09).

המצהירים מטעם התובעים והנתבעים 1 ו-3 נחקרו על תצהיריהם למעט דוד שבו שהנתבעים ויתרו על חקירתו (ר' פרוטוקול מיום 2.9.09, עמ' 9, שורות 3-2) וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו חוות הדעת של המהנדס רון ארד קבעה באופן ברור כי חוסר בזיון ואי ביצוע תפרי התפשטות גרמו לנזק במשטח. בחוות דעת משלימה קבע המומחה כי לחוזק הבטון, שהינו שונה ממה שהוזמן, יש חלק בנזק שנגרם ובשל כך גם נאותה הנתבעת 2 לפצות את התובעים על חלקה בנזק בסך 22,000 ₪. לטענת ב"כ התובעים הוכח כי הנתבעים הם אלו שביצעו את העבודה על כל רבדיה. הנתבעים נמנעו מלהביא לעדות את מי שלטענתם ביצע את ההחלקה והימנעות זו צריכה לפעול לחובתם. גם בעדות הנתבע יש כדי לתמוך במסקנה כי הנתבעים היו אחראים גם לעבודת ההחלקה. לטענת ב"כ התובעים החשבונית שהנפיקו הנתבעים כדי לתמוך בגירסתם ולפיה קיבלו תשלום רק עבור עבודת השאיבה הונפקה רק כשנה לאחר הגשתה התביעה והיא "בושלה" כדי לתמוך בגירסתם. עוד טוען ב"כ התובעים כי לא הובאה מטעם הנתבעים כל חוות דעת נגדית לזו של רון ארד ממנה עולה כי התוצאה הינה תולדה של עבודה רשלנית של הנתבעים. לבסוף טוען ב"כ התובעים כי הנזקים הנטענים הוכחו.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו התובעים כלל לא התייחסו בתצהיריהם ובחקירתם לראש הנזק הנזכר בכתב התביעה ושעניינו הנזק הישיר לתובעת עקב השבתת העסק למשך 10 ימים ומכאן שראש נזק זה נזנח. התובעים גם הזכירו לראשונה בתצהיריהם את ראש הנזק שעניינו "עלות פנוי המחסן, אריזה, החסנה והחזרה" ויש לדחות את הנסיון לטעון שהפסדי רווחים כמוהם כהוצאות עבור פצוי, אריזה, והחזרה. מאחר וראש נזק זה לא הוזכר בכתב התביעה, נמנע ב"כ הנתבעים מלחקור לגביו ואף דינו של ראש נזק זה להידחות. לטענת ב"כ הנתבעים גם את ראש הנזק שעניינו הוצאת עובדים לחופשה יש לדחות שכן התובעים יכולים היו להקטין את הנזק באמצעות הוצאת העובדים לחופשה מרוכזת והמצהיר מטעם התובעת לא ידע להסביר כיצד חושב ראש נזק זה ועל סמך מה. גם את ראש הנזק שעניינו עוגמת נפש ובזבוז זמן יש לדחות שכן לא רק שהתובע העיד כי לא נגרם לו כל נזק אלא שגם לא הוכיח דבר. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי התביעה לא העלתה כל עילה להרמת מסך ועל כן יש לדחות את התביעה האישית כנגד הנתבע. גם ככל הנוגע לראשי הנזק האחרים שעניינם בניית הרצפה יש לדחות את התביעה שכן אחריות הנתבעת התמצתה רק בשאיבת הבטון. עוד טוענים הנתבעים כי בעצם פניית התובעים אליהם בלא לקבל חוות דעת ממהנדס בניין התרשלו התובעים ולקחו על עצמם אחריות שהרצפה לא תעמוד בעומסים המופעלים עליה בעבודתם הרגילה. התובעים גם התרשלו כאשר עלו על הרצפה, כעולה מהעדויות, חמישה ימים בלבד לאחר העבודה ולא המתינו 28 יום כפי שקבע המומחה. האמור בחוות הדעת ככל הנוגע לחוזק הבטון כמו גם נכונותה של הנתבעת 2 לשלם במסגרת הסדר פשרה מלמדים כי הכשל במקרה זה היה של חוזק הבטון. לפיכך התובעים כבר קיבלו פיצוי מספק במסגרת הסדר הפשרה. לבסוף טוענים הנתבעים כי מעדותו של התובע עולה כי נרכשה והונחה רשת ברזל במסגרת העבודה. עם זאת, טענה זו אינה רלוונטית שכן עבודתה של הנתבעת התמצתה בכך שהבטון יגיע ממערבל הבטון לאתר המבוקש.

דיון

האחריות

4. על פי חוות דעתו של המהנדס רון ארד עקרונות ביצוע נאות של רצפת בטון כוללים:

"-...תפרי התפשטות על מנת למנוע היסדקות.

-תבוצע וויברציה.

-יבוצע זיון (רשתות פלדה) בהתאם להנחיות המתכנן.

- בגמר היציקה תוחלק הרצפה". (סעיף 4 לחוות הדעת).

על פי חוות הדעת הרצפה במחסן נשוא התביעה מחולקת לשני אזורים כאשר כל אזור הינו בגודל של כ-200 מ"ר. ברצפה הימנית, להבדיל מהשמאלית, לא בוצעו תפרי התפשטות וכתוצאה מכך הרצפה סדוקה במקומות רבים. עור נאמר בחוות הדעת כי באזור בו נלקחה דגימה לא הובחנה רשת זיון, דבר התורם להיסדקות הרצפה (סעיף 5.1 לחוות הדעת). בסעיף "מסקנות והמלצות" מציין המומחה כי הסדיקה ברצפת הבטון הינה תוצאה של ביצוע הרצפה בניגוד לסעיף 4 לעיל וכן בשל חוסר בתפרי התפשטות וחוסר בזיון. על פי חוות הדעת בעתיד עתידים הסדקים להתרחב תוך היווצרות סדקים חדשים והם עלולים להפוך את המשטח לבלתי כשר לנשיאה (סעיף 5.2 לחוות הדעת).

לאחר שנמסר למומחה דו"ח מעבדה מטעם חברת "איזוטופ" של דגימת בטון מהרצפה שבנכס שהעלה כי החוזק הממוצע של הבטון מהסוג שהוזמן הינו נמוך מזה הנדרש על פי התקן, 28 מגה פסקל במקום 33 כנדרש, הגיש המומחה נספח לחוות הדעת ולפיו "חוזק הבטון הנמוך תורם להתהוות הלקויים ולהחרפתם".