עונש מאסר בפועל לבעל רשת חנויות "סקס ליין"

2.    הנאשם הודה באישומים הנוגעים לניהול פנקסי החשבונות ואי הגשת הדו"חות, אולם כפר באישומים האחרים.

לאחר ששמעתי את הראיות בתיק קבעתי, כי הוכחו מעבר לכל ספק סביר מחדליו של הנאשם ביחס לניהול ספרים, לדיווחים התקופתיים למע"מ במועד וביחס לתשלום המס המגיע. קבעתי גם את אחריותו של הנאשם לדיווחים הכוזבים במסגרת ארבעת הדו"חות, ואת השימוש במרמה ותחבולה, בכוונה להשתמט מתשלום מס.

3.    הנאשם הורשע בהכרעת הדין בעבירות שעניינן אי ניהול ספרים, לפי סעיף סעיף 117(א)(6) לחוק; אי הגשת 16 דוחות במועד, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק; דיווחים כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק; וכן, שימוש במרמה ותחבולה כדי להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

4.    בין ב"כ המאשימה לב"כ הנאשם מחלוקת עמוקה באשר לעונש שראוי להטיל על הנאשם; מחלוקת זו ניזונה מתפיסתם השונה את מכלול המעשים והמניע להם, ומגישתם השונה לגבי התנהלותו של הנאשם מול רשויות המס. בעיקר חלוקים הצדדים בשאלה אם ניתן לראות בנאשם כמי שהסיר את המחדלים.

5.    ב"כ הנאשם מבקש להשית על הנאשם עונש מתון. טיעוניו מושתתים על ארבעה יסודות עיקריים, בהם, הודיה וחרטה שהביע הנאשם, הסרת המחדלים והנסיבות האישיות יוצאות הדופן, ולא פחות מאלה - התנהלותה המקוממת של הרשות מול הנאשם. ביתר פירוט; נטען לפניי, כי הנאשם, בן להורים ניצולי שואה, גדל בצל האימה והכאב, ועקב כך, פיתח יחס וקשר מיוחדים כלפי הוריו. בתקופה הרלוונטית, הידרדר מצבו הנפשי והרגשי של הנאשם עקב מחלת אביו, מחלה שבעקבותיה נפטר האב (בשנת 2004). כתוצאה ממכלול הנסיבות, הידרדרו לא רק עסקיו של הנאשם, אלא גם יחסיו עם אשתו, ועד היום לא נחלצו מקשייהם המשפחתיים. זו הסיבה שהנאשם הפך אדיש לכל, ובין השאר, גם חדל לנהל את ספריו ולדווח כנדרש.

בקשר לכך, העידה אשתו של הנאשם, ושעה ארוכה סיפרה על מערבולות החיים אליהן נקלע הנאשם.

נטען עוד, כי הנאשם הודה במרבית מחדליו כבר בחקירה, ובכך, הקל על מלאכתם של החוקרים. אף הוכח, כי הנאשם נתקף בחרטה, שינס מותנים, שכר רואה חשבון, שיתף עמו פעולה, ותוך חודשים מעטים שוחזרו פנקסי החשבונות, הוגשו הדוחות ושולם המס המגיע. היסוד הרביעי בטיעוני הסנגור מושתת על יחסה המתעמר של הרשות כלפי הנאשם, יחס שבא לידי ביטוי בהליכי המעצר, בהליכים שננקטו בלא חסך כנגד רכושו, בניגוד לפסק דין שניתן, ובהימנעות מהעמדתו לדין של שותפו לעבירה, יועץ המס חייק, מי שבפועל דיווח למע"מ דיווחים כוזבים בשם העסק.

לגישת הסנגור, כל אחד ואחד מהנימוקים וכולם כמכלול מצדיקים שאקל בעונשו של הנאשם.

6.    ב"כ המאשימה מבקשת, לעומת זאת, להחמיר עם הנאשם בכל חומר הדין, וטעמיה נעוצים בחומרת המחדלים ובהימשכותם לאורך תקופה; במשמעות החריפה של ארבעת הדיווחים הכוזבים; ובעיקר - בשימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס.

       בהדגישה את ניהולו השוטף של העסק בידי הנאשם בכל השנים הרלוונטיות, לרבות, נסיעותיו הקבועות לחו"ל (בלוויית אשתו) לרכישת מוצרים;  בהבליטה את הרווחים שגרף הנאשם לכיסו מדי יום, בלא שיתן על כך דין וחשבון לאיש; ונוכח התעלמותו המופגנת של הנאשם מיועץ המס שהפציר בו לעמוד בדרישות החוק; ביקשה ב"כ המאשימה לדחות על הסף את כל הטענות בדבר הנסיבות האישיות הקשות, המצוקה האישית והבעייתיות הכלכלית שהציגה ההגנה, שלגישת המאשימה, אין בהן שמץ של אמת, ונועדו לעורר רחמים בלבד.

הודייתו של הנאשם בחקירה, נטען, איננה הודיה כנה, והספרים ששיחזר רואה החשבון שבו, מבוססים על הערכות ונתונים חלקיים בלבד, ועל כן, רחוקים מלהציג את הנתונים העסקיים הנכונים, מה שמוליך למסקנתה שהמחדלים לא הוסרו עד היום.

ב"כ המאשימה מבקשת לראות בנאשם איש עסקים שזמם להוליך שולל את רשויות המס, וכשנתפס, עשה כל שהיה ביכולתו כדי להבריח את רכושו מכלל מימוש.

לפיכך, התבקש בית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

7.    באה העת לגזור את דינו של הנאשם, מלאכה הכרוכה בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן - שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו, כשבצדם שיקולים בדבר שיקום וחינוך העבריין; מצד שני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין הספציפי ואופיו האינדיבידואלי, ועל אלה נמנים, הרקע האישי, הנסיבות המשפחתיות, וסיכויי השיקום או הסכנה בהישנות המקרים.

בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(2), 421]. מובן, כי ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, וכן, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, ובמידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4), 438, 443-444]

8.    בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות כלכליות ובכללן בעבירות מס אשר כרוכות בגריעת כספים מכוונת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה, התגמול וההוקעה. עבירות אלה גוררות תוצאות הרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ופוגעות בערך השוויון בנשיאת נטל החבות במס, הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילות הרשויות הציבוריות [רע"פ 512/04 אבו עובייד ואח' נ' מדינת ישראל , נבו הוצאה לאור בע"מ]. הענישה החמורה מתחייבת, כך נפסק, כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת מעשיהם ותוצאותיהם, לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, להגן על הציבור מפני פגיעתו, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. מטרתו של העונש, בין השאר, לתת ביטוי לחומרה הרבה שבה יש למדוד עבירות מס שביצוען קל אך גילוין קשה, והעבריינים מנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (1) 550; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' , פ"ד נח(3), 245].