1. לפני בקשה מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן - "הוועדה המחוזית") לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 1528/07 ובעת"מ 1575/07 מתאריך 4.12.2007 וכן של ההחלטה המשלימה לפסק הדין שניתנה בתאריך 13.7.08.
דברי רקע והשתלשלות העניינים עד כה
2. עניינה של הפרשה במקרקעין שהיו בעבר בבעלות קיבוץ געש. בתקופה הרלוונטית הוכנה ביוזמת הקיבוץ תוכנית מפורטת, המשנה את יעוד המקרקעין האמורים מייעוד חקלאי לייעוד למגורים. זוהי תכנית חש/8/5 (להלן: התוכנית המקורית). התוכנית המקורית קבעה, בין היתר, שהיתרי בניה מכוחה יינתנו על סמך תוכנית בינוי ופיתוח (להלן: תוכנית בינוי), שתאושר בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון (משיבה 3 כאן; להלן - "הוועדה המקומית").
3. ההחלטה שנתקפה בעתירות המנהליות בבית המשפט הנכבד קמא היתה החלטה של הוועדה המחוזית מתאריך 25.6.07, לפיה על הוועדה המקומית להפקיד תכנית מפורטת חדשה - חש/19/8 (להלן: התוכנית העתידה), שתבוא במקום התוכנית המקורית (שעמדה בתוקפה במשך כשבע שנים) ותעגן - על דרך של תכנית סטטוטורית מאושרת - הוראות בינוי מחייבות, שיבטיחו בפועל כי הבינוי של הדירות במתחם ייעשה במסגרת הרחבה של הקיבוץ ולא כ"שכונה סגורה" נפרדת. ההחלטה הוסיפה וקבעה מכוח סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), שבמשך שנתיים ממועד ההחלטה, או עד להפקדת התוכנית העתידה, הכל לפי המוקדם - לא ניתן יהיה להוציא היתרי בניה במתחם. החלטת הוועדה המחוזית באה על רקע טענות שהוועדה המקומית אישרה ליזמי הפרויקט במתחם (בגלגולים שונים) תוכנית בינוי שלא עמדה בתנאי התוכנית המקורית.
4. בית המשפט הנכבד קמא הורה בפסק דינו על ביטול ההחלטה האמורה של הוועדה המחוזית, לרבות אותו חלק בה שקבע שלא ניתן יהיה להוציא היתרי בניה במקרקעין במתחם, על פי התוכנית המקורית. עוד נקבע בפסק הדין כי על הוועדה המקומית למסור את תכנית הבינוי שאושרה על ידה (בתיאום עם היזם הנוכחי - המשיבה 1) לעיונו של מומחה בתחום התכנון שכיהן בעבר כמתכנן מחוז כדי שיבחן אותה ויודיע בתצהיר לבית המשפט אם התכנית אכן עולה בקנה אחד עם עקרונות הבינוי, שנקבעו על ידי הוועדה המחוזית על מנת שישולבו בתוכנית העתידה. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וקבע כי עד שיתקבל תצהיר המומחה ועד אישורו של זה על ידי בית המשפט -לא ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה בתחום התכנית.
כאן המקום להעיר כי בתאריך 13.7.2008 ניתנה על ידי בית המשפט הנכבד קמא החלטה משלימה לפסק הדין, נשוא הערעור, שבגדרה אימץ בית המשפט המחוזי הנכבד את חוות דעתו של המתכנן המומחה, אדריכל יוסף פרחי, שהוא זה שהתבקש לבחון את תוכנית הבינוי כאמור. בהקשר זה יצוין כי לאחר שאדריכל פרחי הגיש את חוות דעתו לבית המשפט (שלא על דרך של תצהיר), הודיעה ב"כ הוועדה המחוזית כי איננה מבקשת לחקור אותו חקירה נגדית, וזאת מבלי להסכים לנכונות תוכנה של חוות דעתו. היא נימקה גישתה בעמדתה המשפטית העקרונית של הוועדה המחוזית שמצאה ביטויה בכתבי הטענות ובהודעת הערעור המנהלי שהוגשה מטעמה לבית משפט זה - בשני הנושאים הבאים:
א. העיגון המתאים והראוי לעקרונות שהותוו בהחלטת הוועדה המחוזית, נשוא העתירות המנהליות, הינו בדרך של הכללת העקרונות בהוראות מחייבות בתוכנית סטטוטורית מפורטת חדשה (היא התוכנית העתידה), אשר תבוא במקום התוכנית המקורית.
ב. מנגנון של מינוי מומחה חיצוני, אשר יבדוק את השיקולים התכנוניים שהם בתחומי סמכותה הבלעדית של המבקשת, איננו מנגנון מוכר בהליכי הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות, שכן משמעותו המעשית היא "הפרטת" סמכויות הגורם המקצועי המוסמך והעברתן למומחה, והמרת שיקול הדעת המוקנה לרשות המוסמכת - בשיקול דעתו של בית המשפט (בהסתמך על חוות דעת המומחה הממונה). מנגנון מעין זה עומד בסתירה ברורה להלכות מפורשות של בית המשפט העליון בתחום המשפט המנהלי.
בית המשפט הנכבד קמא לא התייחס להשגות העקרוניות של הוועדה המחוזית, כמתואר לעיל, ואימץ בהחלטה המשלימה אל פסק דינו את חוות דעתו של האדריכל פרחי.
הנה כי כן למעשה, עם מתן ההחלטה המשלימה, הפך פסק הדין, נשוא הערעור, לבר ביצוע.
5. עיקר פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, הארוך והמנומק, מתבסס על בחינת סבירות החלטתה של הוועדה המחוזית. בית המשפט הנכבד קבע כי החלטת הוועדה המחוזית, נשוא העתירות, לא הביאה בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים שהיה עליה לשקול, ולא פירשה נכון את התוכנית המקורית ואת תכליתה. הוא גם קבע כי התכנית העתידה המפורטת, שביקשה הוועדה המחוזית לקדם, לא היתה נחוצה, שכן תוכנית הבינוי שהיתה קיימת במועד קבלת ההחלטה הנתקפת כבר שיקפה את עיקר הנחיות הבינוי שהתוותה הוועדה המחוזית לצורך הכללתן בתוכנית העתידה. ממילא לא היו סמכות ומקום לפעול ולהוציא תנאים מכוח סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה.
6. הוועדה המחוזית הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא ובמקביל ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין (עע"מ 97/08). יוער כי המשיבה 7, אדם טבע ודין, הגישה גם היא ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא (עע"מ 269/08), ועמדתה אף קיצונית יותר מזו של הוועדה המחוזית.
לשיטת הוועדה המחוזית, סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, נוכח ריבוי של פגמים נטענים בפסק הדין, ולהלן מובאים עיקרי הפגמים שנימנו:
א. בית המשפט הנכבד קמא טעה בקובעו כי החלטתה של הוועדה המחוזית איננה סבירה וכאשר פסק כי לא שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים.
ב. בית המשפט הנכבד קמא טעה בקובעו כי הוועדה המחוזית לא היתה מוסמכת לקבל את החלטתה, ולא היתה מוסמכת להורות לוועדה המקומית להימנע ממתן היתרי בניה.
ג. בית המשפט הנכבד קמא טעה כאשר נמנע מדחיית העתירות, על אף שלא שוכנע (להבנתה של הוועדה המחוזית) כי תוכנית הבינוי שנדונה בוועדה המקומית עולה בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו על ידי הוועדה המחוזית.
ד. בית המשפט הנכבד קמא טעה כאשר הורה על מינוי מומחה מטעם הוועדה המקומית על מנת שיבדוק האם תוכנית הבינוי עולה בקנה אחד עם הנחיות הוועדה המחוזית.
ה. בית המשפט הנכבד קמא טעה כאשר חייב את הוועדה המחוזית בהוצאות משפט בשיעור בלתי סביר.
כן טוענת הוועדה המחוזית כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן ככל שלא יעוכב הביצוע, תוכל הוועדה המקומית ליתן היתרי בנייה והדבר יוביל לשינוי המצב העובדתי בשטח כך שיקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו. כן מבקשת הוועדה המחוזית לעכב את ביצוע רכיב ההוצאות בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, העומד בסך הכל על 250,000 ש"ח וזאת מן הטעם שמדובר, לשיטת המבקשת, בסכום חריג ולא מקובל, בפרט לאור העובדה שהעתירות לא התקבלו במלואן. עמדת הוועדה המחוזית לעניין זה היא כי נוכח העובדה שבמסגרת המשיבים מס' 2 מקובצים יותר מ-40 עותרים שונים, במקרה שפסק הדין יבוטל, יתעורר, למיצער לגביהם, קושי בגביית החזר ההוצאות. הוועדה המחוזית ביקשה לחילופין כי ייקבע שהוועדה המקומית לא תוציא היתרי בנייה עד להכרעה בערעור שהוגש.
7. בקשת הוועדה לעיכוב ביצוע, שהוגשה קודם לכן לבית המשפט הנכבד קמא - נדחתה. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי אינו מוצא סיכויי הצלחה מרובים לערעור. כן קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין במימוש פסק הדין כדי לגרום, לשיטתו, נזק חסר תקנה לאינטרסים שהוועדה המחוזית טוענת להם במסגרת ערעורה. לגבי עניין ההוצאות, נקבע כי אין מקום לעיכוב התשלום, זאת נוכח סיכויי הערעור הנמוכים לדעת בית המשפט הנכבד קמא, וכן נוכח העובדה שהזוכים כולם הם בעלי אפשרויות השבה ברורות.