החלטה
1.בפניי בקשה דחופה למתן צו ארעי המורה למשיבים להימנע מגירוש המבקש מאזור יהודה ושומרון לרצועת עזה ולאפשר לו להמשיך לשהות בביתו בביתוניה שבנפת רמאללה יחד עם אשתו וילדיו הקטינים וזאת עד לגמר הדיון בעתירה או עד להחלטה אחרת של בית המשפט.
2.הסעדים המבוקשים בעתירה גופה הם הסרת המניעה הביטחונית עליה הודיעו המשיבים לעותר, לטענתו במהלך דיון בעתירתו לבג"ץ שמספרה 6496/09 ,שעניינה מניעת גירושו לאיזור לרצועת עזה וכן הוראה למשיבים לחזור בהם מסירובם לתת למבקש אשרת כניסה לישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים.
3.דין הבקשה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית וגם בשל חוסר ניקיון כפיים של המבקש.
4.ראשית ,הסעד הזמני המבוקש,שמשמעו השארת המבקש בשטחי יהודה ושומרון איננה בסמכותו של בית משפט זה כסעד עיקרי, מאחר שאין הוא נמנה עם הסמכויות הנתונות לבית המשפט בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ודי בכך להביא לדחיית הבקשה. במה דברים אמורים?
סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לתת סעד לתושב האזור לפי פרט זה מצומצמת למי שסורבה בקשתו לקבל היתר כניסה לישראל ונובעת מן האמור בסעיף קטן (3) של פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. סעיף קטן זה מסמיך את בית המשפט ,בין היתר, לדון בהחלטות של "רשות" לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל הוראת שעה, התשנ"ג – 2003, למעט החלטות לפי סעיפים 3 א1 ו- 3ג לחוק. (להלן - חוק הוראת השעה). סעיף 2 לחוק הנ"ל מצמצם את סמכותו של שר הפנים ,כל עוד חוק הוראת השעה עומד בתוקפו , להעניק לתושב האזור או לגורמים אחרים המפורטים שם ,אזרחות על פי חוק האזרחות או רישיון ישיבה בישראל ,על פי חוק הכניסה לישראל. איסור דומה חל על מפקד האזור לתת לתושב אזור היתר שהיה בישראל על פי תחיקת הביטחון באזור. כסייג לאמור שם נקבע ,בין היתר, בסעיף 3ב לחוק הוראת השעה, כי למפקד האזור יש סמכות לתת לתושב האזור היתר לשהייה בישראל, בין היתר למטרת טיפול רפואי. בסעיף ההגדרות לחוק מוגדר "תושב האזור" כמי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור וכן מי שמתגורר באזור אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין שבאזור ולמעט תושב ישראלי שבאזור. האזור עצמו מוגדר בסעיף 1 לחוק כיהודה שומרון וחבל עזה. על פי פסיקת בג"ץ נתונה סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות מפקד האזור בעניין מתן היתר לפי סעיף 3ב לחוק הוראת השעה, גם אם מדובר בהחלטה שעילתה נובעת ממניעה ביטחונית. זאת משום שסמכות מפקד האזור בעניין נובעת מחוקי הכנסת ולא מתחיקת הביטחון ועניין המניעה הביטחונית קשור קשר הדוק למתן ההיתר . ראה בג"ץ 3397/08 איסמאעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (פורסם 30/4/09).
5.עם זאת, בעקבות ביטולה של תחיקת הביטחון באזור לגבי רצועת עזה עם יציאת כוחות צה"ל משם ,נקבע ע"י בג"ץ ,כי ביטולה של התחיקה האמורה ככל שמדובר ברצועה ,שוללת את סמכותו של מפקד האזור להתיר יציאה מעזה לרבות יציאה לכיוון ישראל .סמכות זו מצויה מאז ביטולה של אותה תחיקה לגבי רצועת עזה ,ככל שמדובר בסעיף 2 לחוק הוראת השעה, בידי שר הפנים. ראה בג"ץ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה, אלוף פיקוד דרום (פורסם 4/9/08). עוד נקבע באותו פסק דין ,כי לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות שר הפנים בעניין וזאת מכוח פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינם מנהליים.
6.הנה כי כן, ככל שמדובר בסעד הראשון המבוקש ע"י המבקש בעתירה והוא הסרת המניעה הביטחונית שבגינה החליט מפקד האזור להרחיקו מן האזור לתחומי רצועת עזה, אין סעד זה נופל בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. זאת משום שסמכותו לדון בהסרת מניעה כאמור נוגעת אך ורק למניעה ביטחונית שבגינה מסרב מפקד האזור לתת לאדם המצוי באזור ,היתר כניסה לישראל מכוח חוק הוראת השעה ולא למניעה ביטחונית שביסוד החלטתו שלא לתת למי שאיננו תושב האזור, היתר שהייה באזור ומכאן שאין לבית משפט זה סמכות לתת גם את סעד הביניים המבוקש.
7. סמכות ההרחקה מאיזור איו"ש הנתונה למפקד האזור לגבי תושבי עזה המצויים בו ללא היתר אישי , נגזרת מן העובדה שעם כניסת צה"ל בשנת 1967 לאזור יהודה ושומרון ולרצועת עזה הוכרזו שטחים אלה כשטחים סגורים אשר הכניסה אליהם והיציאה מהם טעונות היתר ממפקד כוחות צה"ל באזור וזאת על פי צו בדבר סגירת האזור (אזור חבל עזה), (מס' 144) התשכ"ח – 1968 וצו בדבר שטחים סגורים (אזור הגדה המערבית) (מס' 34), תשכ"ז – 1967. לתושבי עזה, שהחזיקו בהיתר ליציאה מאזור חבל עזה, ניתן בשעתו היתר כניסה כללי לאזור יהודה ושומרון וזאת מכוח היתר כניסה כללי (תושבי אזורים מוחזקים) (מס' 5), (יהודה ושומרון), תשל"ב – 1972. היתר כניסה כללי זה הותלה בהוראה בדבר התליית היתר כניסה כללי (תושבי אזורים מוחזקים) (מס' 5), (יהודה ושומרון), התשמ"ח – 1988. הוראה מתלה זו אוסרת על תושבי עזה להיכנס לאזור יהודה ושומרון ולהשהות שם ללא היתר אישי מהמפקד הצבאי או מטעמו. הוראה זו עומדת בתוקפה עד היום וסמכותו של מפקד האיזור להרחיק תושב עזה ,השוהה שלא כדין באזור ללא היתר אישי ובניגוד להוראת ההתליה , מעוגנת בסעף 90(ד) לצו בדבר הוראות ביטחון. הביקורת השיפוטית על החלטה כאמור נתונה בסמכותו הייחודית של בג"ץ ודומה כי המבקש כבר מיצה בפני אותה ערכאה את הליכיו בעניין החלטת מפקד האזור להרחיקו לעזה.
8.באשר לסעד הנוסף הנוגע לרצונו המוצהר של המבקש לקבל טיפול רפואי בישראל , הרי שעקרונית יש אמנם למפקד האזור סמכות לתת היתר כניסה לישראל לצורכי טיפול רפואי, לפי חוק הוראת השעה ,גם למי שאינו רשום במרשם האוכלוסין של האזור, אך מתגורר בו והחלטה לסרב למתן היתר כאמור כפופה לביקורתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. אולם ,כאמור, את מתן אותו סעד יש להפריד מסמכותו של מפקד האזור להרחיק מן האזור את מי שאינו מורשה לשהות שם.
9.כאמור בעניינו של המבקש התנהל הליך בבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה שהגיש המבקש בבג"ץ 6496/09. באותו הליך עתר המבקש נגד מפקד האזור בבקשה שיותר לו להמשיך ולהתגורר באזור, בין היתר ,גם משום שהוא מבוקש בעזה ע"י ארגון ה"חמאס" השולט שם . בתשובת המדינה לאותו בג"ץ נטען כי המבקש ניצל אישור חד יומי שניתן לו בשנת 2004 על מנת להיכנס לאזור איו"ש מעזה ולהשתקע שם. בנוסף נטען ,כי קיימת מניעה ביטחונית להמשך שהייתו של המבקש באזור וזאת על פי חומר מודיעיני שהוצג לבית המשפט. בפסק דינו של בית המשפט העליון מתאריך 4/2/10 נאמר, כי "לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר החסוי ובהמלצתנו מוחק ב"כ המבקש את העתירה. על העותר לעזוב את האזור לא יאוחר מיום 31/3/10. בהסכמת המדינה, עם עזיבתו של המבקש תשוחרר הערבות שהפקיד, העתירה נמחקת".
10.למרות האמור שם, המבקש ופנה ביום 29/3/10 לבג"ץ בעתירה מס' 2555/10, שהסעדים שהתבקשו בה דומים לסעדים המתבקשים כאן. עוד באותו יום דחה כב' השופט מלצר את הבקשה לצו ביניים שהוגשה בגדרי אותה עתירה וזאת נוכח האמור בפסק הדין בבג"ץ 6406/09. מייד אחר כך, פנה המבקש בעתירה הנוכחית לבית משפט זה .עובדה אחרונה זו העלים המבקש ,הן בעתירתו והן בבקשתו לסעד זמני וזהו טעם נוסף ונפרד לדחיית הבקשה. ראה עת"מ 552/05 פרחאן ואח' נ' שר הפנים ואח' (פורסם 15/12/05).
11.טענתו העיקרית של המבקש, במענה לתגובת המשיבים המפרטת את השתלשלות האמורה הינה ,כי מחיקת עתירתו לבג"ץ נעשתה מתוך הבנה שיותר לו לנסות ולהסיר את המניעה הביטחונית הקיימת נגדו והוא מונה שורה של פעולות שעשה לשם כך . לטענתו, העתירה הנוספת ,שעליה לא דיווח בעתירתו לבית משפט זה , נועדה "להאריך" את צו הביניים שניתן בעתירתו הקודמת לבג"ץ, שכאמור נמחקה בהסכמה. אולם, דומני ,כי בעניין זה מבלבל המבקש, או שמא מבקש הוא לטשטש במתכוון ,את ההבדל שבין הסרת המניעה הביטחונית שנועדה לאפשר לו להישאר באזור לבין הסרת המניעה הביטחונית שביסוד בקשתו להיכנס לישראל לצורכי טיפול רפואי.
הדבר עולה בבירור גם מהאמור ב"הודעת ההבהרה מטעם המבקש ובקשה חוזרת למתן צו ארעי" מיום 31/3/10. מאותה בקשה –סעיף 5- עולה שוב ,כי מטרתו האמיתית של המבקש, בבקשת הסעד הזמני מבית משפט זה ,היא לדחות את הקץ ולאפשר לו שהות באיו"ש, שם הוא מתגורר,לדבריו, עם בני משפחתו מזה יותר מ- 6 שנים עד לברור בקשתו להסרת המניעה הביטחונית כלפיו, בקשה שכאמור עמדה כאמור ביסוד עתירתו לבג"ץ שנמחקה בהסכמתו .
12.ברור מאליו ,שלנוכח החלטתו של בית המשפט העליון בבג"ץ 6496/09 והוראתו הברורה למבקש לצאת מן האזור עד ליום 31/3/10 וכן לנוכח החלטתו הנוספת של בג"ץ בתיק 2555/10 ,שלא לעכב עוד את הרחקתו של המבקש מן האזור, לא ייתן בית משפט זה למבקש סעד ביניים העומד במנוגד לתוצאת אותם הליכים ומכוון לסכל אותם.כל זאת במסווה של עתירה חדשה לבית משפט זה ובקשה לסעד זמני בגדרה.
13.זאת ועוד, הסעד הזמני המבוקש גם איננו מתחייב מהסעדים שלהם עותר המבקש כיום והנוגעים לרצונו לקבל טיפול רפואי בישראל. זאת ,משום שככל שמדובר בבקשה להיתר כניסה לצורך קבלת טיפול רפואי בישראל, יוכל המבקש להפנות אותה אל שר הפנים, גם בעת שהייתו במקום מגוריו הרשום בעזה, כאמור בבג"ץ 4478/08 הנ"ל. עם זאת ברור ,כי לצורך כך יהיה על המבקש ,לאחר שייצא לעזה, לפנות בפניה מחודשת לשר הפנים על מנת לאפשר לו להיכנס לישראל לצורך טיפול רפואי. אם יענה בסירוב ,גם מטעמים ביטחוניים ,פתוחה בפניו הדרך לעתור לבית משפט זה , שלו נתונה הסמכות להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת השר בנושא זה.
14.אשר על כן ,הבקשה לסעד זמני נדחית. המבקש יודיע לבית המשפט בתוך 7 ימי עבודה מהיום, אם לאור האמור בהחלטה הוא זו הוא עומד על מתן פסק דין גם בעתירה העיקרית ,או שמא הוא מבקש למחוק את אותה עתירה.בהתאם לכך ייתן בית המשפט החלטה לגבי המשך ההליכים בעתירה.
15.המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן ההחלטה.
16.המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים בפקס.
ניתנה היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.