עוביד נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח ואח'

פסק דין

אין חולק בין הצדדים כי התובע מחזיק בקרקע הידועה כחלקה 30 בגוש 17000 בשטח של 50 דונם (להלן: "הקרקע הנ"ל").

אין חולק עוד כי הנתבעות הם הבעלים הרשומים של חלקה זו בלשכת רישום המקרקעין.

התובע הגיש ביום 22.6.2010 בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על הנתבעות או מי מטעמן להכנס לחלקה הנ"ל או להפריע לחזקתו של התובע עד לסיום המשפט ומתן פסק דין סופי בהליך זה.

הרקע לבקשה הוא פעולות פקחי נתבעת מס' 2 לאחרונה אשר הפריעו לחזקתו של התובע ואף לטענתו ניסו בכח לכנס לחלקה.

קבעתי דיון במעמד שני הצדדים להיום.

הנתבעות הגישו תגובה אשר בפתחה העלו טענות מקדמיות לפיה התובע מבקש אותו סעד כמו בתביעה העיקרית ולכן לא ניתן להעניק לו א הסעד המבוקש. הנתבעות טוענות עוד כי התובע הסתיר מעיני בית המשפט שבעבר הגיש תובענה להכיר בו כבעלים של הקרקע וזו נדחתה על הסף מאחר ונקבע שהעניין מסור לסמכותו העניינית בית משפט הגבוה לצדק.

לגופו של עניין טענו הנתבעות כי ככל שידרשו סילוק ידו הדבר יעשה בהליך משפטי מסודר. הנתבעות מודות בתגובתן כי הנתבע מחזיק בקרקע ואין המדובר בפלישה טריה. הנתבעות טוענות כי היה משא ומתן בעבר בין התובע לנתבעות במסגרתו הוצע לתובע להסדיר את מעמדו והודע לו שבכוונת הנתבעות למסור שטח של 16 דונם לאדם אחר.

הנתבות טוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן כי המבקש עותר לשינוי המצב הקיים כפי שהוא משתקף ברישום בלשכת רישום המקרקעין.

הנני סבור כי דין הבקשה להתקבל כאשר הדיון המרכזי אמור להתקיים בתביעה לסילוק יד אשר הנתבעות אמורות להגיש. בא כח הנתבעות הצהיר לפני כי יש בכוונתו היום להגיש את אותה תביעה.

ראשי, אינני מסכים לטענה לפיה משעותר התובע למתן סעד הזהה לסעד הנתבע בתביעה העיקרית אזי אין לתת לו סעד זמני. רק כאשר הסעד הזמני משנה את המצב הקיים בשטח אז לא ינתן סעד הזמני אלא במקרים חריגים ונדירים. ולכן אין רלוונטיות לשאלה אם זני הסעדים זהים כל עוד צו המניעה בא לשמור מצב קיים.

עמד על כך בית משט עליון בברע"א 5946/06 - עדנאן ג'ומעה קרש נ' Lowell Investment Ltd, E24286, תק-על 2006(4), 4477 , 4479 (2006) באומרו:"מטרת הסעד הזמני היא שמירת המצב הקיים, על מנת להבטיח את קיומו התקין של ההליך המשפטי או ביצועו היעיל של פסק הדין, "לרבות צו עשה ... " (תקנה 1 לתקנות). במסגרת שיקוליו האם ליתן סעד זמני, יביא בית המשפט בחשבון את מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362(ב)(1) לתקנות). בית משפט קמא פסק צו עשה זמני לטובת המשיבה 1. צו כזה, אשר מטבעו ניתן בטרם הוגשו כל הראיות ולפני הכרעה במחלוקות באופן סופי, משנה את המצב הקיים, ועל כן יינתן במשורה ורק במקרים חריגים: " הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו זמני המשנה מצב קיים ראוי שינתן אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, ניתן ביום 13.2.05, בפיסקה 5 מפי השופט גרוניס; רע"א 5255/05 מר מוני קובל- חבר ועד המהנדסים בחברת החשמל - מרחב הצפון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי, ניתנה ביום 7.8.05)."

מאזן הנוחות אף נוטה לטובת התובע. התובע מחזיק לכאורה בקרקע מזה שנים (ואין בדעתי לקבוע כמה שנים והם חזקתו היא נוגדת) ולכן אי מתן הסעד יפגע בו קשות במיוחד שהתובעת מודה בתגובתה כי היה בכוונתה להעביר את החזקה לאדם אחר בחלק מהקרקע.

גם באשר לאי גילוי הליכים קודמים אין בכח הדבר לדחות את הבקשה. אמנם היה מן הראוי לגלות קיום הליך קודם אך יחד עם זאת אי המדובר בהסתרת מידע מהותי לעניין בקשה זו שכן לא נקבעו בהליך הקודם קביעות לגופו של עניין. מה עוד, ההליך הקודם היה לפני שבע שנים בעוד שהתובע מתייחס למעשים שנעשו לאחרונה על ידי פקחי המינהל.

משהסכים בא כח הנתבעות ברוב הגינותו להצהיר לפרוטוקול הדיון כי הנתבעות לא ינקטו בכל סעד עצמי כלפי התובע או חזקתו בקרקע הנ"ל ולא יבצעו כל פעולה שיש בה משום שינוי במחוברים או בנטועים בקרקע הרי לדעתי זכאי התובע למתן צו מניעה עד שהתביעה לסילוק ידו מהקרקע שיש בכוונת הנתבעות להגיש תתברר. לכן ניתן לסיים הליך זה במתן פסק דין.

לכן ניתן בזה צו מניעה המופנה לנתבעות או למי מטעמן האוסר עליהן לבצע כל פעולה שיש בה משום סעד עצמי כלפי חזקתו של התובע בקרקע הנ"ל או שלילת חזקתו של התובע בקרקע הנ"ל או הסרת מחוברים או נטועים בקרקע הנ"ל כל עוד לא הוחלט בבית משפט בפסק דין על סילוק ידו של התובע מהקרקע הנ"ל.

באשר לבקשת הנתבעות לאפשר להן לסייר מדי פעם בקרקע או לתעד את הנעשה בקרקע בעזרת צילום או לבצע פעולות מדידה הנני מאפשר זאת כאשר הדבר יהיה בתיאום מראש עם בא כח התובע ותוך מתן הודעה מראש של 3 ימים.

בא כח התובע עותר לחייב את הנתבעות בהוצאות משפט. מצד אחד, התובע צודק בבקשתו ולא היה כל מקום לפעולות שבוצעות על ידי הנתבעות ובמכתב ההתראה ששלחו לתובע תוך השמעת "איום" כי ינקטו בהליכי הוצאה לפועל. מצד שני הנתבעות הסכימו לפני לא לנקוט בפעולה של סעד עצמי וחסכו מזמנו של בית המשפט אם כי עמדו ע טענותיהם המקדמיות.

בהתחשב בכל אלה אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע בשלב זה הוצאות משפט בסך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.