עובדיה נ' איי. סי בונר ופיתוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית על סך של 188,202 ₪ נגד הנתבעים על חוב בהקשר לעבודתו כנגר באתר הבניה רסידו סי –מקבץ דיור, שמעל הקניון סי מול אשדוד, על פי הזמנה מיום 24/9/04 . העסקה עמדה על 226,793 ₪. נטען כי בינואר 2005 שולם לתובע סך של 42,015 ₪ על חשבון התמורה. בחודש מרץ נמסר לתובע שיק על סך של 110,313 ₪ והוא הוגש לגביה (להלן: "השיק"). השיק חולל ביום 1/4/05 מהטעם של "נתנה הוראת ביטול". יתרת התמורה לתשלום עמדה על 184,778 ₪ נכון למועד התשלום הראשון בינואר 2005. התביעה הוגשה ביום 22/6/05 על ההפרש המשוערך. ביום 8/6/06 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת מס' 1.

2.עילת התביעה נגד הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") היא הרמת מסך בטענות הבאות:

ניצול מסך ההתאגדות לרעה ו/או בעת קשירת העסקה היה על הנתבע לדעת כי הנתבעת מס'

1 לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

ניצול מסך ההתאגדות לצורך הונאת נושים; ניהול עסק בתרמית.

הנתבע היה והינו הכוח המנווט, המניע והפוסק היחיד בכל הקשר עם התובע.

הנתבעת מס' 1 היא חברת מעטים ולמעשה מאחורי התאגיד עומד הנתבע הפועל בחוסר תום לב.

הנתבע הוא שלוח של התאגיד, הנתבעת מס' 1.

טענת ההגנה של הנתבע היא להעדר עילת תביעה נגד הנתבע שגם לא היה בעל מניות בנתבעת מס' 1 או מנהל ואשר לא התקשר במישרין עם התובע. כמו כן נטען כי בתקופה הרלבנטית הנתבע לא היה מורשה חתימה בנתבעת מס' 1. נטען כי הוא לא חתם על השיק, לא נתן הוראת ביטול, והוכחשו כל הטענות לניהול עסקים בתרמית תוך שימוש בחוסר תום לב של מסך ההתאגדות. כמו כן נטען כי חברתו שהתקשרה עם הנתבעת מס' 1 הפסיקה לקבל תשלומים מהמזמין עמה יש לה בוררות בהיקפים גדולים ועל כן היא לא שילמה לתובע.

3.בהסכמה דיונית הוגשה הודעה של בנק לאומי סניף מרכזי (800) שעל חשבון הנתבעת מס' 1 בסניף נמשך השיק ממנו עולה כי מיום 24/12/02 היה הנתבע מורשה החתימה היחיד בנתבעת מס' 1. לפני כן זכויות החתימה היו של מירה מן ו/או יואל מן. הבנק לא היה יכול למסור נתון מי הורה לבטל את השיק. ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה ביום 19/1/09 והבנק שוחרר מהתייצבות להמצאת אישורים של מורשי החתימה בנתבעת מס' 1 שצורפו להודעה.

התובע הוכיח כי הנתבע היה מורשה חתימה יחיד בנתבעת מס' 1 במועד הרלבנטי, אולם בא כוחו טוען בסיכומיו כי הוכח שהמעורבות של הנתבע חלש על הפעילות העסקית של הנתבעת מס' 1 בפרויקט ברמה שבססת חיוב משפטי ישיר בין התובע לנתבע. גם התקשרות והצבת אנשי מקצוע וגם שליטה על התשלומים.

4.הנתבע הסביר כי הוא בנה את הקניון סי מול עבור חברת מילמור והנתבעת מס' 1 עבדה תחתיו כקבלן שלו וכך נשכר התובע (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 8/6/06). בין חברת הנתבע למזמינה מתקיימת בוררות. בא כוח התובע מכנה את הקשר עם הנתבעת מס' 1 , סימביוטי. כי אין מדובר ביחסי קבלן וקבלן משנה. הנתבע העיד כי כאשר בעל המניות יואל מן יצא לחו"ל הוא החתם על ייפוי כוח המאשר לנתבע לפעול בשמו (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 18/12/07). גם התובע העיד כי כאשר בא לקבל את השיק הסבירה לו הפקידה כי עליו להמתין לשובו של הנתבע מחו"ל כאשר שיחה זו מתנהלת בקבלה של משרדי הנתבעת מס' 1 (פרוטוקול מיום 18/12/07 עמ' 14 -15). התרשמותו של התובע בזמן אמת אושרה על ידי המידע שנמסר מהבנק כי משנת 2002 הנתבע שימש מורשה חתימה יחיד בחברה בה לא היו לו מניות, הוא לא היה מנהל או דירקטור.

בא כוח הנתבע טוען כי הסקת המסקנות של בא כוח התובע אינה תואמת את המציאות. המציאות הייתה שהנתבע נקלע שלא מרצונו לסיטואציה בה בעל המניות והמנהל של קבלנית המשנה שלו יואל מן נסע לחו"ל והוא נותר עם הצורך להמשיך את העבודה בתור המזמין של הנתבעת מס' 1 כאשר לו הייתה מחויבות כלפי המזמינה של העבודה ממנו.

5.התובע ביסס כי מעשית הנתבע ניהל את הצד הכספי של הנתבעת מס' 1 כי לכך מסכים גם בא כוח הנתבע אלא שהוא נותן הסבר שונה מזה של בא כוח התובע למצב שהיה בפועל. אולם אין מחלוקת כי בשום שלב הנתבע לא הפך לבעל מניות של הנתבעת מס' 1. לפיכך לא חלות הוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, שחל רק לגבי בעלי מניות [רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב ואח' ( לא פורסם, 22/3/05 )]. לפיכך העילה על פי סעיף 6 לחוק החברות נדחית.

6.טענה נוספת היא כי הנתבע היה השלוח של הנתבעת מס' 1 בכל הקשר עם התובע. טענה זו אינה הופכת את השלוח לחייב . ההסדר המשפטי הוא בסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 לפיו פעולת השלוח מחייבת את השולח ולא הופכך את השלוח לשולח בנסיבות שהמתקשר ידע על קיומה של השליחות. לא השתכנעתי כי התובע סבר כי הנתבע הוא התאגיד. לפיכך טענה זו נדחית.

7.לבסוף נטען כי במעשיו התקשר הנתבע במישרין עם התובע הגם שכלפי חוץ הוצג כאילו הקשר המשפטי הוא עם הנתבעת מס' 1. כמו כן נטען כי הנתבע היה הרוח החיה בעסקה , המוציא, המביא והמוביל. בא כוח הנתבע אינו חולק כי מרשו נכנס לתקלה בניהול פרויקט הבניה, שבגללה הוא היה מוכן לקחת על עצמו את הניהול הכספי של הנתבעת מס' 1.

התובע לא הוכיח את הטענה כי העסקה נקשרה עם הנתבע. התובע נחקר ואישר פעם אחר פעם כי הוא קיבל את העבודה מיואל מן מטעם הנתבעת מס' 1 ובעדותו הוא לא תמך בטענה כי הנתבע התקשר עמו לביצוע העבודה נשוא ההזמנה, או כי בשלב ההתקשרות הנתבע הבטיח לו הבטחות שהתמורה עבור העבודה תשולם.

הדבר היחיד שקושר את הנתבע עם הנתבעת מס' 1 והעבודה הוא כי בזמן של הגשת החשבון בגין העבודה, שלגביה נמשך השיק, הוא היה מורשה חתימה בחשבון הנתבעת מס' 1 והפקידה בחברה שלו מסרה את השיק לתובע.

כמו כן בבית המשפט הבטיח הנתבע כי אם וכאשר הבוררות עם המזמינה תסתיים הוא ישב עם קבלנים וקבלני משנה כולל התובע. לא מצאתי במכלול זה כדי לבסס עילת תביעה נגדו באופן אישי . ככל שנטען לכך כי הנתבע היה הרוח החיה בפרויקט – הנתבע הסביר זאת כי הוא בעל המניות בחברה שקיבלה את הפרויקט מהמזמינה והוא שכר את שרותי קבלני המשנה ובכלל זה הנתבעת מס' 1. לא די בכך כדי לבסס את העילה כנגד הנתבע .