החלטה
1. התובעת הינה חברה פרטית שעיקר עיסוקה בתחום הבניה, פיתוח ומסחר בנדל"ן.
2. הנתבעת הינה הבעלים ובעלת זכות החזקה במקרקעין הידועים כחלקה 189 בגוש 10008 בגבעת אולגה (להלן: המקרקעין).
3. ביום 24.7.08 הושגה בין התובעת לנתבעת הסכמה בדבר התקשרות בהסכם קומבינציה, ובין השתיים נחתם הסכם הלוואה לפיו הלוותה התובעת לנתבעת סכום של 500,000 ₪ כנגד התחייבותה של הנתבעת להחזיר את סכום ההלוואה עם הצמדה דולרית לכל המאוחר עד ליום 10.1.09.
במעמד חתימת הסכם ההלוואה מסרה הנתבעת לידי התובעת שיק ביטחון לצורך הבטחת החזר ההלוואה (להלן: שיק הביטחון)
4. ביום 1.12.09 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם הקומבינציה, ובו נקבע כי הנתבעת מוכרת לתובעת חלק מן המקרקעין כנגד מתן שירותי בניה של בניין מגורים על המקרקעין.
5. בין הצדדים התגלע סכסוך, ובהתאם לתנית הבוררות שנקבעה בהסכם הקומבינציה פנו הצדדים להליך בוררות בפני כב' הבורר עו"ד דוד גילת, על מנת לנסות להביא לסיום את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.
6. במקביל הגישה התובעת לביצוע בהוצאה לפועל את שיק הביטחון שנמסר לה על ידי הנתבעת (תיק הוצל"פ 16-11161-11-03). הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר, בהסתמך על הטענה כי התובעת אינה זכאית להשבת כספי ההלוואה ובהתאם אינה זכאית להגיש לביצוע את שטר הביטחון.
7. ביום 25.3.12 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה לאור טיעוניה בהתנגדות שהוגשה מטעמה, והתביעה נדונה בסדר דין רגיל.
8. ביום 23.4.13 הגישה הנתבעת בקשה להורות על עיכוב הליכים המתנהלים במסגרת התביעה, מחמת הליך תלוי ועומד המתנהל בין הצדדים בפני כב' הבורר עו"ד דוד גילת. ביום 23.5.13 התקבלה הבקשה וההליכים בתיק זה עוכבו עד למתן פסק דין סופי בהליך הבוררות.
9. ביום 24.6.13 ניתן תוקף של פסק בוררות להסכם פשרה שנחתם בין התובעת לנתבעת (להלן: פסק הבוררות). על-פי הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה, על הנתבעת לשלם לידי התובעת סכום של 500,000 ₪ בתוספת מע"מ (בכפוף לאישור רואה חשבון) עד ליום 7.8.13, באמצעות עו"ד שמואל אריאלי (סעיף 1(א)). בהמשך להסכמה זו נקבע כי אם לא ישולם התשלום האמור במועד תימחק ההתנגדות בתיק ההוצאה לפועל והתובעת תהיה רשאית לפעול על מלוא יתרת החוק הפסוק (סעיף 1(ב)).
10. ביום 13.8.13 הגישה התובעת בקשה לבית המשפט למתן פסק דין על יסוד פסק הבוררות. לטענתה, הנתבעת לא שילמה את הסכום המוסכם שנקבע בסעיף 1(א) להסכם הפשרה ולפיכך, כפועל יוצא, יש להורות על מחיקת ההתנגדות שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל וליתן פסק דין המחייב את הנתבעת במלוא סכום החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל. התובעת מדגישה כי בקשתה למתן פסק דין מבוססת על הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה ולא במסגרת אכיפה של פסק הבוררות.
11. הנתבעת מתנגדת לבקשת התובעת, ולטענתה, כל עוד הסכם הפשרה לא אושר על ידי בית המשפט המוסמך הוא נעדר תוקף של פסק בוררות מחייב, ולא ניתן לפעול מכוחו. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק בוררות, ומשלב זה חדל ההסכם מלהתקיים במנותק מהפסק, ועל כן על המבקש לפעול מכוח הוראות ההסכם לבקש תחילה את אישור פסק הבורר מבית המשפט המוסמך. עוד טוענת הנתבעת כי פסק הבוררות כולל בחובו חיובים שלובים והתובעת, מצידה, לא קיימה את התחייבויותיה על-פי ההסכם.
12. הנתבעת מציינת כי בימים אלו מוגשת לכב' הבורר תביעה נגד התובעת בהתאם להוראת סעיף יא' לפסק הבורר, נוכח הפרת ההסכם ומעשי מרמה המיוחסים לתובעת. בנסיבות אלו, כך נטען, טרם הסתיימו הליכי הבוררות.
13. התובעת הגישה תשובה לתגובת הנתבעת, ולשיטתה, פסק בוררות שחלף המועד לבקש את ביטולו, מהווה פסק סופי ומהווה מעשה בית דין מחייב. עוד מוסיפה התובעת כי ההליכים שהתנהלו בפני כב' בורר הסתיימו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק בוררות, ועל אף ששמורה לנתבעת הזכות לפנות לכב' בורר בהליך חדש, הרי שאין בכך כדי לבטל את המוסכם בפסק.
14. פסק הבוררות בענייננו מבוסס על פשרה שהושגה בין הצדדים. ההנחה ביסוד הסכמת הצדדים למתן תוקף של פסק בורר להסכם שגובש ביניהם, היא שהצדדים יבצעו את הפסק שיינתן בעקבות מתן התוקף להסכמותיהם. אם מסרב אחד הצדדים לבצע את הפסק חרף הסכמתו לכך, הצד הנפגע ייאלץ לפנות לבית המשפט בבקשה לאישור הפסק כדי שיוכל אחר כך לאכוף את ביצועו באמצעות רשויות ההוצאה לפועל (סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), עמ' 897). לפיכך יש לקבל את טענת הנתבעת, לפיה על התובעת לפעול בהליך של אישור פסק הבורר ורק לאחר מכן באפשרות התובעת לעתור לחידוש הליכי ההוצל"פ.
15. למעלה מן הצורך יצוין כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק בורר כולל בחובו תניית בוררות מפורשת, במסגרתה הביעו הצדדים דעתם במפורש כי "ככל שבעתיד תתעוררנה מחלוקות בין הצדדים הן תועברנה לדיון והכרעה בפני הבורר". בהתחשב בקיומה של תניית הבוררות ובשים לב לטענת הנתבעת לפיה הסכם הפשרה כולל חיובים שלובים שלא קיומו מצידה של התובעת – הרי שעל התובעת להפנות טענותיה בנוגע לאי קיום הפסק לבורר על מנת שיכריע בשאלה האם הופר ההסכם אם לאו.
16. לאור האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.