עגמי נ' אלי ברכה-סהרה ייצור ושיווק רהיטים

פסק דין

1.התובע רכש מהנתבעת ספה, כורסא והדום. התובע טוען שהריהוט שסופק לו פגום ואינו תואם את ההזמנה. התובע מבקש לבטל את העסקה ולהשיב לו את כספו. המחלוקת אשר נדונה לפניי הינה האם זכאי התובע לבטל העסקה ולקבל את כספו בחזרה, אם לאו.

2.בתיק התנהלו 2 דיונים. דיון ראשון מיום 11.11.13 שנדחה בשל מחלתו של הנתבע וכן כדי לאפשר לתובע להמציא ראיות לדיון הבא. ביום 10.12.13 התנהל דיון נוסף בתיק. נשמעו עדויות וטענות הצדדים ומטעם התובע העידו אשתו ובתו - הגב' רות כלילי.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, הזמין התובע ביום 13.1.13 מהנתבע מערכת סלון של ספה, כורסא והדום (להלן: "הריהוט") תמורת סך של 6,000 ₪. לטענת התובע הריהוט הגיע פגום ולא כפי שהוזמן.

4.על פי הנטען בכתב ההגנה, התובע רכש את הריהוט ביום 13.1.13 וכעבור 3 שבועות ביקש להחליף את הצבע ללבן. לאור תחנוניה של אשת התובע הסכים הנתבע להחליף את הצבע וזאת למרות שהבד לריהוט הוזמן זה מכבר. לפני ערב חג הפסח יצרו קשר עם התובע כדי לספק את הריהוט. אשתו של התובע ביקשה שהריהוט יסופק לאחר החג. כשהגיע הריהוט לביתם התברר כי הם גרים בקומה 4 ועל כן אין מנוס אלא מלהזמין מנוף. התובע לא היה מוכן לשלם עלות המנוף והמובילים לקחו בחזרה את הריהוט. לאחר מספר ימים נעתר התובע לשלם עבור המנוף והריהוט סופק שהנתבע נושא בעלות הובלה נוספת. התובע קיבל את הריהוט אך התלונן על הצבע והוסבר לו שהדבר נעשה בהתאם להזמנה של אשתו.

5.לאחר מספר ימים שוב התקשר התובע וטען שהדגם לא מתאים לו. הוצע לו לבוא לחנות ולוודא שהדגם שקיבל הוא הדגם שהזמין והתובע ביקש כספו בחזרה. לאחר מספר ימים נוספים התקשר התובע פעם נוספת וטען לפגמים וליקויים בריהוט. נשלח איש מקצוע מטעם הנתבע שלא מצא כל בעיה בריהוט. לאור התנהלותם של התובע ואשתו החליט הנתבע לקחת את הריהוט לבדיקה מדוקדקת ושהריהוט יוחזר לתובע לשביעות רצונו. הנתבע בעצמו הגיע לביתו של התובע לקחת את הסלון ועת פירק את הסלון והוריד אותו לרכב אמר לו התובע שהסלון לא יחזור לביתו ושהנתבע חייב להחזיר לו את כספו. הנתבע מוסיף וטוען שלכל אורך התקופה התנהלו התובע ואשתו בדרך מאיימת ובצעקות עד כדי אפשרות של הגשת תלונה במשטרה.

6.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות ואין כל מקום לביטולה של העסקה, גם נוכח זאת שמדובר בריהוט שיוצר במיוחד עבור התובע על פי מידות ודרישות מיוחדות.

7.לקראת הדיון מיום 10.12.13 ביקש התובע להציג ראיות לטענות אשר העלה בכתב תביעתו. התובע צרף 2 תמונות. האחת של ספה בחנות הנתבע (ר' ת/1) והשנייה של הספה בביתו (ר' ת/2). מלבד תמונות אלו לא הוצגה כל ראיה נוספת מצדו של התובע (למעט כתבה בעיתון).

8.הלכה היא שהמוציא מחבירו עליו הראיה. נטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת ראיות (ר' לדוג' ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי נוקליאר (פורסם בנבו)).

9.התובע לא עמד בנטל המוטל לפתחו להוכיח את תביעתו. אין בתמונות אשר הוצגו בפניי כדי להצביע על כל פגם או ליקוי בריהוט. בנוסף, אין בתמונות הנ"ל כדי להוכיח שאין המדובר בחומר דמוי עור מדגם מוצארט כמפורט בהזמנה וכי מדובר בחומר פלסטי אחר כנטען על ידי התובע.

10.לא מצאתי בנוסף בתמונות שהוצגו בפניי אי התאמה בין הספה בחנות הנתבע לבין הספה שסופקה לתובע ולא הוכח בפניי אחרת.

11.ישנן סתירות מהותיות בין עדויות התובע ואשתו אשר מטילות דופי באמינותם. מחד גיסא, התובע טען באופן מפורש שאשתו לא הגיעה לחנות להחליף צבע לריהוט (ר' עמ' 4 ש' 21-24 לפרוטוקול). מאידך גיסא, אשתו אישרה שהגיעה לחנות וביקשה לשנות את צבע הספה ללבן והכורסא לבורדו (ר' עמ' 5 ש' 19-20 לפרוטוקול). אין להתעלם גם מכך שהריהוט סופק לתובע והוא בחר לקבלו. לפיכך, מקבל אנכי את טענתו של הנתבע שהריהוט שסופק היה בהתאם להזמנה כפי שנעשתה על ידי התובע ואשתו.

12.בנוסף, מקבל אנכי את גרסתו של הנתבע לכך שהעיכוב באספקת הריהוט היה כתוצאה מהחלפת צבע הריהוט וכן מבקשתה של אשת התובע שהריהוט יסופק לאחר חג הפסח. הגב' עגמי אישרה זאת בעדותה (ר' עמ' 5 ש' 26-28 לפרוטוקול). לא נעלמה מעיני העובדה שהתובע הכחיש בחקירתו הנגדית את בקשתה של אשתו שהריהוט יסופק לאחר חג הפסח וטען לאיחור באספקה (ר' עמ' 4 ש' 29-31 לפרוטוקול) – סתירה נוספת בין עדויותיהם.

13.בכל הנוגע להסכמתו של הנתבע לתקן הסלון כבקשת התובע ואשתו, מקבל אנכי את גרסתו לכך שעשה כן אך בכדי לנסות ולספק את רצונם וכל זאת לאור התנהלותם של התובע ואשתו לכל אורך הדרך ומבלי שהיה כל ליקוי של ממש בריהוט. התרשמותי זו מקבלת חיזוק מהתנהלותם של התובע, אשתו ובתו במהלך שני הדיונים כאשר זו לוותה בצעקות, התפרצויות והפרעות חוזרות ונישנות לדיון עד כדי הוצאה מאולם בית המשפט וניהול התיק בנוכחות משמר בתי המשפט.

14.התובע מוסיף וטוען שלא סופקו לספה "רגליים" מניקל, אלא מחומר אחר. אין מחלוקת לכך שאשתו של התובע ביקשה לשנות את ההזמנה ובהתאם לעדותו של הנתבע ביקשה לשנות את "הרגליים" לצבע כהה (ר' תשובותיו של הנתבע לשאלות התובע בעמ' 8 ש' 11-12 לפרוטוקול). עדותו זו של הנתבע לא נסתרה ונחזתה בעיני כאמינה. לא זו אף זו, הנתבע העיד שלמרות שהוחלפו "הרגליים" מניקל לחומר אחר והכול לבקשת אשת התובע, הסכים להחליף בחזרה את "הרגליים" לניקל וזאת מהטעם ש"רק שיעזוב אותי".

15.לסיכומו של דבר, תביעתו של התובע נדחית בזאת. הנני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

16.הנתבע אישר בעדותו שהריהוט נמצא במחסן מוכן לאיסוף. התובע רשאי לאסוף את הריהוט שנמצא אצל הנתבע בתיאום מראש עם נציג הנתבע וזאת תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין לידיו. התובע יישא בעלויות איסוף הריהוט. לא יפעל התובע לאיסוף הריהוט מהנתבע, יהיה רשאי הנתבע לנהוג בריהוט כמנהג בעלים ויראו בתובע כמי שמוותר עליו.

17.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.