עב"ל 20522-02-12 עב"ל 51145-12-12,עב"ל 20522-02-12 אנה נפתלייבההמשיבה בעב"ל 51145-12-12,עב"ל 51145-12-12 המשיב בעב"ל 20522-02-12

מיום 15.1.12), דחה את תביעתה של גב' אלמיזדנוב, משקבע כי חל עליה הסכם 1980 ולא הסכם 1988 שחל על תושבים שעלו לישראל לפי חוק השבות. הסכם 1980 מחייב שהיה בישראל כתושב במשך 24 חודשים רצופים לצורך קביעת זכאות לגמלת זקנה מיוחדת, תנאי בו גב' אלמיזדנוב לא עמדה, ואין להחשיב לצורך זה את התקופה בה שהתה בישראל כתיירת.

מכאן הערעור אותו הגישה גב' אלמיזדנוב.

5.המשיבה בעב"ל 51145-12-12, אנה נפתלייבה (להלן גם גב' נפתלייבה), ילידת 15.6.43, גרושה, וחוק השבות אינו חל עליה. היא הגיעה לישראל ביחד עם ילדיה ביום 11.7.04, וקיבלה אשרת מבקר. ביום 22.6.10 קיבלה גב' נפתלייבה אשרת תושב ארעי וביום 7.8.11 קיבלה מעמד של תושבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

היא הגישה למוסד תביעה לגמלת זקנה מיוחדת ביום 18.8.11, ותביעתה נדחתה מהנימוק כי טרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה כתושבת ישראל. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי.

בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; ב"ל 28729-12-11, פסק דין מיום 23.11.12) קיבל את תביעתה של גב' נפתלייבה וקבע כי הסכם 1988 חל הן על תושבים שעלו ארצה מחוק השבות והן על תושבים אחרים, אשר עומדים בתנאים הנקובים באותו הסכם וחוק השבות לא בהכרח חל עליהם. נקבע כי גב' נפתלייבה עונה לקריטריונים המופיעים בסעיף 3(א)(3) להסכם 1988 ולכן היא זכאית לגמלת זקנה מיוחדת.

 מכאן הערעור אותו הגיש המוסד לביטוח לאומי.

6.הדיונים בשני הערעורים אוחדו לאור השאלה המשותפת המתעוררת בהם.

תמצית טענות הצדדים בערעורים:

7.גב' אלמיזדנוב טענה בערעורה כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו לפיה הסכם 1988 לא חל עליה, וכי היא עונה על ההגדרה המופיעה בסעיף 3(א) להסכם 1988, ולכן היא זכאית לגמלת הזקנה המיוחדת מיום קבלת המעמד של תושבת ארעית, ואף לפני כן, מהמועד בו היא החלה להתגורר בישראל.

המוסד לביטוח לאומי טען בתגובה כי הסכם 1988 ביטל רק את הסכם 1978 לגבי תושבים שחוק השבות חל עליהם, אך לא את הסכם 1980 לגבי תושבים שחוק השבות אינו חל עליהם. כך גם טוען המוסד בערעור שהגיש בעניינה של גב' נפתלייבה.

גב' נפתלייבה טענה, בתגובה לערעור המוסד, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי שניתן בעניינה מטעמיו.

היועץ המשפטי לממשלה הגיש אף הוא עמדה בערעורים, והוא תומך בעמדתו של המוסד לביטוח לאומי, ולפיה הסכם 1988 החליף את הסכם 1978 אבל לא את הסכם 1980, ושאלת הזכאות לגמלת זקנה של תושב ישראל שחוק השבות אינו חל לגביו והתקיימו לגביו יתר התנאים המנויים בסעיף 2 להסכם 1980 צריכה להיגזר מהוראות הסכם 1980.

הדיון בערעורים:

8.במהלך הדיון בערעור הועלתה על ידי בא-כוח המוסד טענה נוספת לטענה בדבר אי תחולתו של הסכם 1988 על גב' אלמיזדנוב וגב' נפתלייבה, והיא שגם אם נאמר שהסכם 1988 חל עליהן, הרי שאין הן נכנסות לגדרי סעיף 3 על שלביו השונים אלא אך ורק לחלופותיו של סעיף 2 להסכם 1980, ללא קשר לטענת השוויון בין סוגי העולים.

לאור טענתו זו של בא-כוח המוסד שבכל מקרה השתיים אינן עונות לתנאי סעיף 3 להסכם 1988, בא-כוחה של גב' אלמיזדנוב הסכים לחזור בו מן הערעור ובא-כוחה של גב' נפתלייבה הסכים כי ערעור המוסד יתקבל תוך שמירת הטענות.

9.הגם שההליך הסתיים בהסכמה מוצאים אנו לנכון להתייחס לטענה המרכזית של המוסד לפיה הסכם 1988 מבטל אך ורק את הסכם 1978, ולהתייחס לגופו של עניין ולומר כי על פי טענות הצדדים, ומשלא הועלתה טענה לגבי אי חוקתיותם של ההסכמים, עולה כי הסכם 1988 אכן ביטל את הסכם 1978 המתייחס לעולים שחוק השבות חל עליהם, ואילו הסכם 1980 נשאר בתוקפו באופן ש"תקופת ההמתנה" לגבי תושבים שחוק השבות אינו חל עליהם בעינה עומדת. למסקנה זו הגענו במיוחד לאור לשונם של ההסכמים והחלופות השונות המופיעות בהם, כאשר ניכר הבדל במהות התנאים לפי ההסכמים.

10.כמו כן, נוכח העובדה שגב' אלמיזדנוב וגב' נפתלייבה ממילא לא עמדו בהוראות הסכם 1988, לא דנו בפסק דין זה בשאלה האם יש פגם בכך שנקבעו כללים שונים לגבי הזכאות לגמלת זקנה מיוחדת בין מי שחוק השבות חל עליו לבין מי שחוק השבות אינו חל עליו. אנו סבורים כי השאלה האם קיים שוני רלוונטי בין שני סוגי התושבים האמורים לנוכח תכליתם של ההסכמים להקנות זכאות לגמלת זקנה מיוחדת, ראוי שתיבחן לעומקה על ידי הגורמים המוסמכים.

11.סוף דבר – בהסכמת באי כוח הצדדים, הערעור בעב"ל 20522-02-12 נדחה והערעור בעב"ל 51145-12-12 מתקבל.