נ.מ.י. נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי; ב"ל 36550-09-14), בו נדחתה תביעת המערערת להכרה בפגיעה בברכה מיום 27.3.14 כ"תאונה" כמשמעה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק).

    

   התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המערערת, גב' נ.מ.י., ילידת שנת 1992, השתתפה ביום 27.3.14 בשיעור יוגה קבוצתי. במהלך השיעור ביצעה, בהתאם להנחיות המדריכה, תרגיל ששמו "תנוחת העיט" (Garudasana). במהלך התרגיל נדרשה המערערת לכופף את ברכיה בעודה עומדת, לשלב את ירכה הימנית מעל רגלה השמאלית ולהשאירה מלופפת מעליה כאשר קרסול רגל ימין נשען על שוק רגל שמאל, ולהישאר בתנוחה זו כאשר ידיה מורמות אף הן ומשולבות זו בזו.

    

3. תוך כדי ביצוע התרגיל (כאשר לא צוין אם היה זה בשלב בו ירך ימין משולבת מעל רגל שמאל או בשלב בו ירך שמאל משולבת מעל רגל ימין), "שמעתי קליק ונפלתי, הרגשתי כאבים ולא יכולתי לזוז" (סעיף 4 לתצהיר המערערת). המערערת פנתה למוקד קופת החולים ולאחר בדיקות אובחנו פריקה של הפיקה בברך שמאל ו"שבב סחוסי מנותק". כתוצאה מכך שהתה המערערת בחופשת מחלה, ולא יכולה הייתה לחזור לעבודתה, משך מספר חודשים ולדבריה "עד חודש נובמבר" (סעיף 14 לתצהירה).

    

4. ביום 26.6.14 הגישה המערערת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) לקבלת דמי תאונה. תביעתה נדחתה, מהטעם שהפגיעה בברכה השמאלית "לא נגרמה ע"י גורם חיצוני אלא כתוצאה מתנועה סיבובית/תנועה לא טובה שביצעת במהלך שיעור יוגה". על כך הוגשה תביעת המערערת לבית הדין האזורי.

    

5. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדותה של המערערת, החליט לדחות את התביעה. בית הדין קבע כי "מהתשתית העובדתית אשר הונחה עלה, כי לא היתה כל נפילה או חבלה אצל התובעת, אלא שבזמן ביצוע תרגיל היוגה חשה התובעת כאבים בברכה. דהיינו, מדובר למעשה בכאב שנגרם כתוצאה מהימצאות בתנוחה מסוימת ללא סיבה חיצונית או מאמץ מיוחד. קרי, מדובר בסיבה פנימית שהביאה לכאב חד". בית הדין הוסיף כי החבלה לא נגרמה כתוצאה מנפילתה של המערערת על המזרן, שכן שמעה את ה"קליק" בברכה עובר לנפילה.