לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את הטענה כי מדובר בתאונה המזכה בגמלה זמנית, בית הדין הארצי הפך את ההחלטה וקבע: הפרשנות לחוק חייבת להתאים לתכליתו הסוציאלית לסייע לנפגעי אירועים לא צפויים ששיבשו את חייהם.
בית הדין הארצי לעבודה קבע לאחרונה כי פגיעה בשיעור יוגה יכולה להיחשב כתאונה שמזכה בגמלה חודשית מהביטוח הלאומי עקב אובדן כושר התפקוד. בפסק הדין העקרוני קבעה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה כי ביטוח לאומי צריך להעניק למונח "תאונה" שבחוק פרשנות גמישה ומתחשבת יותר, המותאמת לתכליתו הסוציאלית – לשמש "כרית ביטחון" עבור הנפגעים.
הפרק השישי לחוק הביטוח הלאומי מעניק לנו מעין ביטוח תאונות אישיות וקובע כי אדם שאיבד זמנית את כושר העבודה שלו יוכל לקבל גמלה חודשית אם יוכיח שעבר "תאונה", כלומר נפגע על ידי "גורם חיצוני" עקב "אירוע פתאומי".
האם פגיעה במהלך אימון נחשבת לתאונה כזו? שאלה זו הוכרעה בבית הדין הארצי בעקבות ערעור שהגישה צעירה שנפגעה בגיל 22 (2014), כשניסתה לבצע את "תנוחת העיט" (Garudasana) בשיעור יוגה ופרקה את ברך שמאל.
לארצי היא הגיעה לאחר שביטוח לאומי ובית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחו את טענתה כי מדובר ב"תאונה" לפי החוק. זאת, אף שהיא לא יכלה לעבוד במשך 5 חודשים לאחר האירוע. הגישה שלהם הייתה כי מדובר כאן בפגיעה עצמית ולא בפגיעה שמעורב בה גוף זר, ולכן לא מתקיימת כאן הדרישה לפגיעה של "גורם חיצוני".
הצעירה טענה לעומת זאת כי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי היא לסייע לנפגעים במצוקה כלכלית ולכן נדרשת פרשנות מרוככת למונח "תאונה", כזו המקבלת גם פגיעה של איבר אחד באיבר אחר כ"גורם חיצוני".
כל מה שאינו מחלה
ואכן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה פסקה לטובת המערערת בתמיכתם של נציגי הציבור חיה שחר (בשם המעסיקים) ועמית שטרייט (בשם העובדים).
נקבע כי הפרק השישי לחוק הביטוח הלאומי נועד לשמש "כרית ביטחון" עבור מבוטחים שאירוע לא צפוי שיבש את חייהם, ופרשנות המונח "תאונה" צריכה להלום זאת.
ניתוח רוחבי מעלה כי הדרישה להוכחת "אירוע פתאומי" שהתרחש על ידי "גורם חיצוני" נועדה להבחין בין תאונה לבין מחלה – וכך יש לפרשו. כלומר, יש לראות "גורם חיצוני" בכל מה שאינו מצב פנימי שמתפתח לאורך זמן (כמו מחלה).
מכאן, שתאונה היא כל "תקלה פתאומית, בלתי צפויה ובלתי מתוכננת, שהתרחשותה ברורה וניתן להבחין בה ולהצביע עליה, אשר הובילה לטראומה פיזית שאירעה כהמשך ישיר...". להבדיל, תאונה היא לא נזק שנובע מליקוי פנימי שקינן בגוף.
לפי פרשנות זו, נקבע בפסק הדין, פריקת הברך של המערערת היא בדיוק המקרה שלשמו נועד ביטוח נפגעי התאונות – "אירוע פתאומי ובלתי מתוכנן" ששיבש את חייה למשך מספר חודשים.
מאחר שביטוח לאומי דחה את התביעה המקורית של המערערת מבלי לבדוק את יתר תנאי הזכאות כמו השאלה האם היא אכן איבדה את הכושר לעבוד ולא התפרנסה בתקופת הפציעה, תוצאת הערעור הייתה כי התיק יוחזר אליו להמשך טיפול. אם המערערת תוכיח תנאים אלו היא תזכה לגמלה זמנית של 90 יום.
ביטוח לאומי חויב לשלם למערערת 6,000 שקל עבור הוצאותיה המשפטיות בשתי הערכאות.
- ב"כ המערערת: עו"ד יצחק מור יוסף
- ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד יפה רוטשילד
* עו"ד אליהו קייקוב מייצג בהליכים מול ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק זה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין