עביד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לגריעת ארבעה שיקים מרשימת ההגבלה, לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן –החוק).

המערער (להלן – המבקש) הוא בעלים של חשבון מספר 330-12155/04 (להלן – החשבון) בבנק לאומי לישראל בע"מ – סניף 652 כפר קאסם (להלן – הבנק).

בתקופה הרלבנטית הוקצתה בחשבון מסגרת אשראי מאושרת בגובה 7,000 ₪.

בין התאריכים 20.5.2011 – 20.3.2012 סורבו בחשבון עשרה שיקים מסיבת אין כיסוי מספיק (א.כ.מ.), והבנק שלח למבקש הודעה בדבר הגבלת החשבון החל ביום 6.4.2012 (נספח א' לכתב התשובה).

טענות המבקש

המבקש טוען בכתב הערעור ובתצהיר המצורף כי שלושה מן השיקים נגנבו ביום 14.6.2011 ממקום עסקו. המבקש הודיע על כך למשטרה ביום 5.7.2011. השיקים היו חתומים על ידי המבקש והיה רשום בהם סכום. המבקש פנה לבנק מיד לאחר הגשת התלונה במשטרה וביקש לבטל את השיקים. להפתעתו של המבקש, התברר לו כי שלושת השיקים הגנובים הובאו במנין השיקים לצורך הגבלה.

לגבי השיק הרביעי, שמספרו 5745382, טוען המבקש כי הבנק טעה בכך שסירב לכבדו. זאת משום שרק למחרת מועד הצגתו לפירעון התברר לו שהוצג, ואז הזדרז והפקיד מזומנים באופן שהחזיר את החשבון למסגרת האשראי.

תשובת הבנק

הבנק טוען בתשובתו כי אף לא אחת מן החלופות המנויות בסעיף 10(א) לחוק מתקיימת בעניינו של המבקש.

הבנק טוען כי לא היה למבקש יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד את שלושת השיקים אשר לטענתו שנגנבו ממשרדו, אלא להפך, אך לא מצא לנכון לנמק טענתו זו.

באשר לשיק הרביעי – טוען הבנק כי הלכה פסוקה היא כי המועד הקובע לפירעונו של שיק הוא לעולם יום הצגתו לפירעון בפועל, ואם במועד זה היה החשבון בחריגה מן המסגרת, אין על הבנק חובה לכבדו.

דיון

תקנה 2 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981 (להלן – התקנות) קובעת כי "בכל ענין הנוגע לבקשה שלא נזכר בתקנות אלה יחול פרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (להלן – תקסד"א). דרך הדיון בבקשה לא נזכרת בתקנות. פרק כ' לתקסד"א עניינו "בקשות בכתב", וכאמור בתקנה 241(ד) לתקסד"א רשאי בית המשפט להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתשובה בלבד. מכאן עולה כי בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 10 לחוק רשאי לעשות כן מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.

הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך בדיון על מנת להכריע בבקשה.

לקוח מוגבל המבקש מבית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו צריך להראות כי בעניינו מתקיימת אחת או יותר העילות המנויות בסעיף 10(א) לחוק.

אין מקום לגרוע את השיק הרביעי מרשימת ההגבלה.

כפי שעולה מדפי החשבון שצירף המבקש לכתב הערעור, שיק זה הוצג לפירעון ביום 20.3.2012, ואם הבנק היה מכבד שיק זה, יתרת החובה בחשבון הייתה עולה על 7,000 ₪. עוד עולה כי למחרת הפקיד המבקש בחשבונו כספים שאכן היו יכולים להחזיר את החשבון ליתרה המאושרת.

הלכה פסוקה היא כי המועד הקובע לעניין בדיקת קיומה של יתרה מספקת בחשבון הוא יום הסליקה [ת"א (שלום ת"א) 67038/04 ליכט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (2009); בש"א (שלום ת"א) 151978/03 עקיקי נ' בנק אוצר החייל בע"מ (2003); עש"א (חד') 2711-12-09 ותד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2010); עש"א (כ"ס) 15241-08-11 גנד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.10.2011)]. מכאן שהבנק לא טעה כאשר סירב לכבד את השיק, הגם שיום למחרת הפקיד המבקש כספים בחשבון.

יש לקבל את טענת המבקש בנוגע לשניים משלושת השיקים הראשונים.