החלטה
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה (כבוד השופט נאסר ג'השאן), מיום 8.5.11. הבקשה הוגשה ביום 5.7.11, לאחר שפסק הדין התקבל אצל ב"כ המבקש ביום 22.5.11, היינו – בתוך המועד להגשת הערעור.
פסק הדין ניתן, כפי שנכתב במבוא לו: "בתביעה, אחת מני רבות, שמקורה הוא סכסוך באשר לחנות בשוק העירוני בחדרה", זאת - לאחר שהשוק נהרס בפיגוע חבלני ועיריית חדרה החליטה על שיקומו. העירייה קבעה קריטריונים שהועלו על הכתב בהסכמים שנחתמו עם דיירי השוק הישן ותביעות רבות של דיירי השוק הישן, בין היתר בענין סיווגם כ"סוחרים", או כ"דיירים מוגנים לא מאושרים" ומשמעות זכויותיהם, כפי תביעתו של המבקש דנן, נדונו בביהמ"ש בחדרה וחלקן אף הגיע לערכאת הערעור והוכרע על ידה.
בבקשה להארכת המועד, עותר המבקש להארכת המועד עד יום 25.7.11. הנימוק היחיד שבפיו למתן הארכה הוא רצונו "לשקול בכובד ראש את השאלות הכרוכות בהגשת הערעור" כאשר, לטענו, הוא "טרם גיבש עמדתו בענין". מוסיף ב"כ המבקש וטוען, כי "מדובר במקרה ייחודי, בסוגיה מקצועית מורכבת בתחום דיני הדיירות המוגנת, כשהמבנה המדובר נהרס בפיגוע והבעלים הצהיר מי יוכל לזכות בדיירות מוגנת במבנה החדש".
המשיבים מתנגדים לבקשה בטענה כי אין בה "טעם מיוחד" כנדרש בבקשה להארכת המועד ואף אין בה, כלל, התייחסות לסיכויי הערעור.
דין הבקשה דחיה.
על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), יש צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק ואין חולק, כי כזה הוא המועד להגשת ערעור על פסק הדין דנן.
"טעם מיוחד", הינו, דרך כלל, טעם חיצוני, שאינו נעוץ בהתנהלות המבקש או בא כוחו. "הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ'טעם מיוחד' להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)) [...] לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת" ראו, למשל, ע"א 2400/11 - יוסף מויאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ . (לא פורסם, 16.6.2011)
עוד על בית המשפט, ליתן דעתו גם לסיכויי ההליך. ככל שסיכוייו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה ליתן אורכה. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין שכנגד ובין האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובוודאות משפטית.
ראו דברים שנאמרו, בענין זה, ע"י כבוד השופט ס' ג'ובראן, בבש"א 2399/11 - באסם עיסא זנגריה נ' עלי שחאדה זנגריה . (טרם פורסם, 30.3.2011):
"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק".
על רקע האמור לעיל, אומר, בקצרה, כי לא מצאתי בבקשה שבפניי כל טעם מיוחד להארכת המועד. בתקנה 397 לתקנות נקצב פרק זמן הולם, של 45 ימים להגשת ערעור ודי, דרך כלל, בפרק זמן זה כדי לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים לענין ערעור.
עיינתי בפסק הדין המפורט והמנומק של בימ"ש קמא ולא מצאתי כי מדובר בסוגיות או בטענות מכבידות באופן חריג, מה גם שתביעות רבות באותם נושאים, גם בהתייחס לשוק בחדרה, כבר נדונו והוכרעו קודם למתן פסק הדין בעניינו של המבקש, הן ע"י בימ"ש השלום והן ע"י ערכאה הערעור.
בנוסף, המבקש לא ציין ולוּ בקצרה, מהן הקביעות של בימ"ש קמא עליהן הוא מבקש לערער ולא התייחס, כלל, לסיכויי הערעור.
משכך, אני דוחה את הבקשה.
מזכירות: לסגור את התיק.
החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"א, 23 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.