עאמר נ' רפאל ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהפרת התחייבות הנתבעים לספק לו הסעה בחזרה מקהיר לתל אביב .

1. לטענת התובע, רכש מאת הנתבעים כרטיס נסיעה באוטובוס מתל אביב לקהיר ומקהיר בחזרה. לטענתו , ביקש להזמין מקום בנסיעה החוזרת מקהיר ביום 22/3/09 ואולם, נאמר לו כי עליו להגיע למשרדי החברה בקהיר ולתאם מראש את מועד חזרתו לארץ. לטענת התובע, עת הגיע למשרדים ביום 22/3/09, נאמר לו כי הנסיעה במועד זה בוטלה ומשכך, שובץ התובע לנסיעה בחזרה ביום 26/3/09. לטענתו במועד זה , הסיעה אותו הנתבעת באוטובוס עד לטאבה ובמעבר הגבול, עת התברר כי לא מחכה לו אוטובוס לנסיעת המשך , סירבה הנתבעת לדאוג לו להמשך הנסיעה וביקשה אותו לשוב לארץ באמצעות אוטובוס של אגד . התובע סירב לכך, וחזר לכפר קאסם במונית אשר עלתה לו ולחברו סך כולל של 1200 ₪.

לטענת התובע, הפרו הנתבעים את התחייבותם להשיבו לארץ פעמיים – הן ביום 22/3/09 והן, ביום 26/3/09. לטענתו בשל ההפרה הראשונה על הנתבעים לפצותו בגין עלויותיו בשהות הנוספת בקהיר וכן, בנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מכך. באשר להפרה השניה הרי שעל הנתבעים לפצותו בגין נזקיו הכוללים את עלות המונית ועוגמת הנפש אשר נגרמה לו.

2. לטענת הנתבע 1 – יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף הואיל והוא בעלים של הנתבעת 2 והתובע לא הביא כל ראיות ו/או טענות המעידות על יריבות ישירה בינו לבין התובע.

3.לטענת הנתבעת 2 – לא הפרה התחייבותה להסיע את התובע ביום 22/3/09 הואיל ובהתאם למוסכם בינהם היה על התובע לתאם בקהיר ולפחות 3 ימים לפני המועד המבוקש על ידו לחזרה, את מועד הנסיעה ואולם, משאפילו לדידו, הגיע למשרדיה רק ביום 22/3/09, דהיינו במועד המבוקש על ידו לחזרה – לא היה עליה לשנעו במועד זה. באשר לנסיעה מיום 26/3/09 – הרי שלטענת הנתבעת בעקבות מבצע:"עופרת יצוקה" לא אושר לנתבעת על ידי שלטונות הביטחון המצריים לבצע את הנסיעה . משכך, הודיעה לתובע כי הנסיעה בטלה והוצע לו מועד חלופי . אלא, שהתובע סירב לכך ועמד על חזרה ביום 26/3/09. משכך, בהסכמת התובע , אשר אף חתם על מסמך המאשר זאת, הוזמנה לתובע ולחבר אשר נסע עימו נסיעה מיוחדת למעבר הגבול בטאבה וסוכם מפורשות כי ממעבר הגבול יהיה אחראי התובע בעצמו להמשך השינוע והנתבעת לא תהיה אחראית לכך. בנסיבות אלו לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה.

4.במסגרת הדיון בפני , העידו התובע והנתבע 1 איש איש לגירסתו. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות הנני מוצאת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

5. באשר לנתבע 1 הנני מוצאת כי אמנם לא הובאו כל ראיות ו/או טענות התומכות ביריבות ישירה בינו לבין התובע ומשכך, דין התביעה כנגדו להדחות.

6.באשר לנתבעת 2 הרי שתחילה,הנני מקבלת הטענה ולפיה, לא הפרה את התחייבותה לשנע את התובע ביום 22/3/09 הואיל והתובע לא פנה למשרדיה אלא במועד המבוקש על ידו לנסיעה. תמיכה לטענה זו ניתן למצוא בעדות התובע ובהתאם לה :

"אמרנו שאנחנו חוזרים ב – 22.3 , אמרו שלא חייבים להודיע כרגע אפשר להודיע בקהיר מספר ימים לפני החזרה. בילינו עשינו חיים, רצינו לחזור, הלכנו למשרד הפקידה אמרה אין אוטובוס ב – 22.3"(ראה עמ' 2 שורות 15-17)

משמע, התובע ידע כי עליו לתאם מועד חזרתו מספר ימים קודם למועד המבוקש במשרד בקהיר ואישר כי אמנם לא עשה כן אלא התייצב לנסיעה ביום 22/3/09 בלא תיאום מראש.

7. באשר לביטול הנסיעה ביום 26/3/09- תחילה, הנתבעת טענה כי ביטלה נסיעה זו בעקבות המצב הביטחוני ואולם, לא הביאה כל ראייה בתמיכה לטענה זו. אמנם מצב בטחוני ואיסור על נסיעה הינו בגדר "כח עליון" ואולם, החובה להוכחת עצם קיומו של כח עליון כאמור, מוטלת על הטוען והנתבעת לא עמדה בנטל להוכחת קיומו של כח עליון כאמור. לאמור אוסיף כי טענתה תמוהה נוכח העובדה שאין עוררין כי התובע שונע באמצעותה עשרה ימים קודם לכן. מבצע עופרת יצוקה החל בדצמבר 2008 ומשכך, ככל שאמנם היה מדובר במצב נמשך כפועל יוצא ממבצע זה, ברי כי לא היה ניתן לשנע עשרה ימים קודם לכן ויתרה מכך, לכאורה המידע בדבר היה אמור להיות בידי הנתבעת עוד קודם לכן.

לענין המסמך אשר עליו חתם התובע כביכול - הנתבעת הציגה מסמך אשר נחתם לטענתה על ידי התובע ואולם, תחילה, מסמך זה אינו מופנה אליה כי אם אל "מצדה טורס" . יתרה מכך, על מסמך זה אין כל זיהוי של התובע כגון שמו או מספר הדרכון שלו ולא ברור כי אמנם הוא מיוחס אליו. זאת ועוד, התובע טען כי החתימה על המסמך אינה חתימתו . למרות טענתו של התובע בנושא, הנתבעת לא הביאה לתמיכה בטענתה ולפיה חתם התובע על המסמך האמור – את נציגה אשר החתימו כביכול ומשכך, לא הרימה אפילו בראשית ראיה את הנטל להוכיח כי אמנם מדובר במסמך המתייחס לתובע וכי אמנם התובע חתם עליו. אציין כי אמנם הנטל להוכחת זיוף מוטל על הטוען כי חתימתו זויפה ואולם, במקרה זה הואיל ואין על המסמך ולו פרטי התובע ומשכך, מלכתחילה אין מדובר במסמך הנחזה כחתום על ידו, על הנתבעת להוכיח תחילה כי אמנם מדובר במסמך המיוחס לתובע. במאמר מוסגר אוסיף ואציין בהקשר זה כי השוואת חתימה זו לחתימה על כתב התביעה של התובע מעלה כי לכאורה אמנם מדובר בחתימה השונה מחתימתו בתכלית.

לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובתה לשינוע התובע ביום 26/3/09.

8. לאור קביעתי כי הנתבעת הפרה את התחייבותה לשנע את התובע ביום 26/3/09, הנני נדרשת לשאלת הנזק לתובע. לענין זה, לא פורט על ידי התובע באופן מדויק הנזק הנתבע על ידו תוך חלוקה לאבות נזק . זאת ועוד, לא הוצגה על ידו כל ראייה המעידה על ההוצאה אשר נגרמה לו כפועל יוצא מכך ולענין זה, אציין כי אפילו הקבלה היחידה אשר צורפה אינה מופנית אליו כי אם אל פריג' מהאר. עוד אציין כי הקבלה המדוברת עניינה נסיעה מטאבה לכפר קאסם בעוד שהתחייבות הנתבעת הינה להסעה עד לתל אביב.

לאור האמור, אין לי אלא לכמת את הנזק אשר נגרם לתובע על דרך האומדנה ומשכך, ובהתחשב , בין היתר בכך שמלוא עלות הנסיעה הלוך ושוב עמד על סך של 165$ , הנני אומדת את נזקו של התובע על סך של 600 ₪.

9. סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת באופן שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 600 ₪ וזאת, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

11. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.