עאמר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע להכרה בו כנפגע בעבודה.

הרקע לתביעה:

א. התובע הינו נהג מונית, עצמאי.

ב.לטענת התובע, ביום 9/12/08 נפגע בתאונת עבודה, עת החליף גלגל במונית עליה נהג בזמן עבודתו, וכי תוך כדי החלפת הצמיג – הרכב החליק. לדבריו, כשניסה להחזיק ברכב על מנת למנוע את נפילתו מה"ג'ק", חש כאב עז בגבו, ואף לא היה מסוגל להמשיך בהחלפת הצמיג ונעזר בנהג מונית אשר חלף במקום וסייע בידו.

ג.התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה הינה מיום 24/3/09. תעודה זו קובעת רטרואקטיבית תקופת אי כושר מיום 9/12/08 ועד ליום 9/1/09 (לאחר מכן ניתנו תעודות נוספות).

ד.תביעתו להכרה בפגיעה זו כפגיעה בעבודה נדחתה, מן הטעם שלא ארעה לו תאונת עבודה, ועל כך הוגשה תביעה זו.

ג.המחלוקות:

א.האם נפגע התובעת ב-9/12/08 במהלך עבודתו.

ב.אם וככל שיקבע כך, האם יש קשר סיבתי בין הפגימות מהן סובל התובע לבין התאונה, או שמא מדובר במצב תחלואתי טבעי, מצב קודם או מצב שלא כתוצאה מעבודה.

ג.מהי תקופת אי הוכשר, אם וככל שיקבע כי נפגע בעבודה.

4.המצב המשפטי:

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה, 1995 (להלן – החוק) קובע כי -

""תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו"

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות, על פיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך..." כאשר נקבע בפסיקה כי סעיף זה לא חל על אדם העובד כעצמאי אלא בעובד שכיר בלבד (ר' לעניין זה בעב"ל (ארצי) 104/99, גבריאל ברדה – המוסד לביטוח לאומי (פד"ע לח, 241).

דיון:

א.בתיק זה נשמעה אך ורק עדותו של התובע, וצורפו מוצגים שונים. השאלה הינה, האם לאור עדותו והמוצגים שהוגשו, ניתן לקבוע כי ארעה לו פגיעה בעבודה, וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בעובד עצמאי , אשר הנטל עליו כבד יותר מבעובד שכיר.

ב.הקושי הראשון בעניינו של התובע נוגע לשעת התאונה הנטענת, והאם בכלל מדובר בשעה בה היה במסגרת עבודתו.התאונה ארעה, ע"פ תצהירו של התובע, בשעה 19:30.בטופס התביעה רשם התובע כי שעות עבודתו היו בין 8:00 לשעה 17:00 (דבר המלמד לכאורה כי כשארעה התאונה כלל לא היה במסגרת עבודתו). אלא שבתצהירו הצהיר כי מדובר בטעות (אף שלא הוסבר מה מקור הטעות), וכי נהג לעבוד כל יום עד השעה 16:00-17:00, ולאחר הפסקה של כשעתיים יצא שוב לעבוד עד השעה עד השעה 23:00.

ג.בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע כי ביום 8/12/09 לא עבד כי היה זה יום ראשון לחג איד אל אדחא (שנמשך 4 ימים), ובסעיף 6 הצהיר כי:"ביום 9/12/09 התחלתי לעבוד בשעה 19:00 בערך. בשעה 19:30 לערך אירעה התאונה". בהודעה לחוקר (נ/5) אמר התובעת כי יצא מביתו בשעה 19:00 באותו ערב ונפגע 5 דקות אחרי שיצא מהבית. משמע – התאונה ארעה לדבריו בשעה 19:05 לא בשעה 19:30 כפי שעולה מתצהירו.

ד.אמנם קורה, שאדם לא זוכר במדוייק את שעת הפגיעה, אלא שיש הבדל אם הדבר קרה סמוך מיד לאחר יציאתו מהבית (כפי שטען בפני החוקר), או רק כעבור חצי שעה (כפי שהצהיר בתצהירו). ספק נוסף אף מתעורר בכך שמדובר ביום חג, בו נוהגים בני המשפחה, על פי העדות, לבקר זה את זה, והאם היה זה במסגרת העבודה, כפי שטען, או במסגרת נסיעה פרטית, בחג. התובע לא הביא אף אחד מבני משפחתו אשר יעיד כי יצא מהבית לעבודה, אף שהיה מדובר ביום חג.