עאזם ואח' נ' מלכה ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 3/9/09 .

לטענת התובעים במועד הנקוב, נהג התובע 1 ברכב התובעת 2- בתו וזאת, בנתיב הימני. לטענתו הוא עצר ברמזור אדום ולפניו עצרו רכבים נוספים. לטענתו, הנתבע 1 אשר לא שמר מרחק כדין, פגע ברכבו מאחור . לטענת התובע 1, במעמד התאונה התנצל הנתבע 1 ואולם, הכחיש קיומו של נזק ומשכך, סירב למסור פרטים ובסיכומו של דבר הסתלק מהמקום. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לרכב התובעת 1 כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב עקף הנתבע 1 את רכבו של התובע בחוסר זהירות כש"חתך" את נתיב נסיעתו. לטענת הנתבע 1 הוא הרים את ידו על מנת להתנצל על התנהלותו ואולם, התובע 1 לא הסתפק בכך , עקף אותו , השתלב בנתיב לפניו ואז בלם את רכבו בפתאומיות. לטענת הנתבע 1, התובע קיצר את מרווח הבלימה שלו ומשכך, בגין התנהלותו אמנם נוצר אימפקט קל בין כלי הרכב. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 1 ומשכך, יש לדחות את תביעת התובעים.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 1 והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעים חובה להוכיח את תביעתם, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירימו התובעים את הנטל המוטל עליהם כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעים ומשכך, דין תביעתם להתקבל.

ראשית- אין עוררין כי מדובר בתאונת חזית אחור ומשכך, האפשרות הסבירה יותר הינה כי התאונה ארעה בשל חוסר שמירת מרחק. לאור האמור, לטעמי, כאשר הנתבע טוען כי התאונה ארעה בנסיבות אחרות,עליו הנטל להוכחת נסיבות התאונה האחרות.

בנוסף, אין עוררין כי ברכבו של הנתבע היו נוסעים אחרים , בינהם לפחות אחד אשר היה עד לתאונה ולמרות זאת בחר הנתבע 1 שלא להעיד אף לא אחד מן העדים לטובתו. מחדלו זה של הנתבע 1 יש בו בכדי להוות חזקה עובדתית הפועלת כנגד גרסתו.

בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

יתרה מכך, מתוך גרסתו של הנתבע 1 נמצאתי למדה כי אף לדידו, קודם לתאונה נהג בחוסר זהירות וזאת, הואיל לטענתו – מיהר לעבודה- עובדה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענת התובעים שכן, יש בה את הסיבה לאי שמירת המרחק מצידו. זאת ועוד, אין עוררין כי הנתבע 1 סירב למסור פרטים ואף הודה בכך. מן האמור נובע כי מדובר בנהג אשר מודה מפורשות בהפרת הדין – דבר אשר יש בו בכדי לתמוך בטענה בדבר אופן נהיגתו.