פסק דין
עסקינן בתביעה כספית לתשלום תמורה בגין עבודות חפירה שביצע התובע בחודש 12/02.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה היה התובע הבעלים והמפעיל של ציוד הנדסי. בתחילת חודש 12/02 פנה הנתבע 2 (להלן – "הנתבע") אל התובע וביקש ממנו לבצע עבור הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") עבודות חפירה להנחת קו ביוב בכפר סמיע. התובע אשר הכיר את הנתבע כמנהל עבודה אצל הנתבעת מעבודה קודמת, הסכים לכך וסוכם ביניהם על תשלום בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ בגין כל יום עבודה.
לטענת התובע, הוא ביצע את החפירות במשך 9 ימים, ולפיכך דרש מאת הנתבעת תשלום סך של 19,116 ש"ח כולל מע"מ, אלא שהנתבעת סירבה לשלם את הסכום הנ"ל.
לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי אין כל יריבות בינה לבין התובע, שכן הזמנת העבודה נעשתה ע"י הנתבע כקבלן משנה שלה, ולא על ידה.
זה המקום לציין, כי הנתבע לא התגונן מפני התביעה ולכן ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, ומאוחר יותר פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.
כמו כן יש להבהיר, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף העבודה אשר בוצעה בידי התובע או לגבי גבוה התמורה המבוקשת, וכל המחלקות מתמקדת למעשה בשאלת החבות והיריבות עם הנתבעת.
בדיון אשר התקיים לפניי, העידו מספר עדים: התובע ועד מטעמו, מר סוהיל חדאד, אשר היה באותם זמנים שותף בעסק של התובע ועבד כמפעיל של כלי חציבה וחפירה. כמו כן, העידו מנהל הנתבעת, מר נזיה מחול, ושני עדים מטעמו – מר מונדר עזאם, אשר עבד כמהנדס ומנהל אצל הנתבעת, וכן הנתבע 2.
לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, נחה דעתי לקבל את התביעה.
אפתח ואומר, כי גרסת התובע היתה עקבית ומשכנעת ואף נתמכה בעדותו של העד מטעמו, אשר אישר את גרסתו. השניים העידו, כי הזמנת העבודה נעשתה אומנם באמצעות הנתבע, אשר הציג את עצמו כאיש קשר של הנתבעת, ואולם הזמנה זו היא מטעם הנתבעת – כפי שהדבר נעשה לגבי עבודה קודמת אשר בוצעה בחודש 6/02 עבור הנתבעת - שגם אז תיווך הנתבע ביניהם לצורך הזמנת העבודה.
כמו כן, השניים תיארו את הפגישה אשר התקיימה עם מנהל הנתבעת לאחר סיום העבודה, ובמהלכה נדרש הלה לשלם את התמורה. לדבריהם, הפגישה התקיימה במשרד הנתבעת, ובמהלכה מסר התובע למנהל הנתבעת את החשבונית אשר הונפקה בגין העבודה שבוצעה, והאחרון הבטיח לבצע את התשלום בהקדם, ואולם הוא לא עמד בהבטחתו.
יתרה מכן, התובע צירף לכתב התביעה חשבונית על הסכום הנתבע המופנית לנתבעת ולא לנתבע. כמו כן, צורף 'אישור ביצוע עבודה' המופנה אל הנתבעת וכולל את חתימת הנתבע ליד כל אחד מהתאריכים שבהם בוצעה העבודה.
יש לציין, כי גם לגבי העבודה הקודמת אשר בוצעה בחודש 6/02 הונפקה חשבונית של התובע עבור הנתבעת וגם אליה צורף אישור ביצוע עבודה אשר נחתם ע"י הנתבע – ללמדנו, כי הנפקת המסמכים עבור שתי העבודות נעשו במתכונת זהה.
לעומת זאת, מנהל הנתבעת ושני העדים מטעמו העידו, כי הזמנת העבודה מושא התביעה לא בוצעה ע"י הנתבעת, אף לא בתיווכו של הנתבע. לגרסתם, הם הזמינו את ביצוע העבודה מאת הנתבע באמצעות חברה שבבעלותו כקבלן משנה של הנתבעת, ואילו הוא התקשר עם התובע לצורך ביצוע העבודה ללא כל קשר אליה.
מנהל הנתבעת הוסיף, כי התמורה עבור עבודה זו שולמה לנתבע, אך אילו היה התובע פונה אליו לפני כן, הוא היה משלם לו את הכסף ישירות, ולא לנתבע - כפי שהדבר נעשה במסגרת העבודה הקודמת מחודש 6/02 כאשר הנתבעת שילמה את התמורה ישירות לתובע, לפי בקשת הנתבע עצמו.
עד ההגנה מר עזאם אישר את הדברים הנ"ל של מנהל הנתבעת.
אומנם כל אחד מהצדדים בקש לתמוך את גרסתו באמצעות עדים אשר נחקרו בבית המשפט, ברם בחינה כוללת של העדויות מגלה סתירות לא מבוטלות בגרסת ההגנה ביחס לחלק מהנתונים, כפי שאפרט להלן.
כך למשל, בעוד שמנהל הנתבעת ועד ההגנה מר עזאם אישרו בעדותם כי הנתבע, באמצעות החברה שבבעלותו, חתם על הסכם עם הנתבעת לשם ביצוע העבודה נשוא הדיון, כשם שחתם גם בעבר על הסכמים דומים לצורך ביצוע עבדות קודמות, העיד הנתבע כי בשל הקרבה המשפחתית שיש בינו לבין מנהל הנתבעת (הנתבע הוא אחיין שלו) ההתקשרות שלו עם הנתבעת היתה במעין הסכם בעל פה, וכי מעולם לא חתם על הסכם בכתב עם הנתבעת במסגרת העבודות אשר ביצע עבורה.
הדברים הנ"ל של הנתבע מעמידים את גרסת הנתבעת והאותנטיות של ההסכם אשר נערך כביכול עם הנתבע בספק רב.
יתרה מכן, מנהל הנתבעת העיד כי הנתבע מעולם לא עבד כשכיר אצל הנתבעת, אף לא כמנהל עבודה, גרסה אשר נתמכה בדברי עד ההגנה מר עזאם. בניגוד לדברים אלה העיד הנתבע, כי עבד שנים קודם לכן כמנהל עבודה שכיר אצל הנתבעת.