ס"ק 44835-01-15

1.בפנינו בקשה לסילוק על הסף של בקשת צד בסכסוך קיבוצי.

2.בקשת הצד הוגשה ביום 21.1.15 ועניינה "סירובו הפסול של המשיב – מרכז השלטון המקומי, לדרישת המבקשת לקיים עמה הליך בוררות בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי למנהלי מחלקות לחנוך ובהתאם לסעיף 37 ה ולתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז- 1957".

רקע

3.ביום 17.10.13 פוטר המבקש 2 מר עווידה מעבודתו כמנהל מחלקת החינוך בעיריית טייבה, וזאת לאחר שהתכנסה וועדה פריטטית בעניינו. במסגרת בקשת הצד טענו המבקשים שם (הסתדרות המורים בישראל ומר עבד אל ג'אבר עווידה), כי מרכז השלטון המקומי מסרב שלא כדין לקיים הליך בוררות במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, ועל כן יש להורות לו להעביר את חילוקי הדעות בין הצדדים בעניינו של מר עווידה לבוררות בהתאם לסעיף 13 להסכם הקיבוצי משנת 1995 ולחילופין לפי סעיף 37ה והתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה.

4.בתשובה טען המשיב 1 – מרכז השלטון המקומי, כי יש לסלק את בקשת הצד על הסף מן הנימוקים שלהלן:

א. הבקשה אינה ראויה להתברר כבקשת צד בסכסוך קיבוצי, שכן אין המדובר בסכסוך קיבוצי אלא בסכסוך היחיד.

ב.העניין נושא הבקשה הוכרע בפסק דין של בית הדין הארצי ( ע"ע 25805-05-13 ). הסעד המבוקש להעביר את חילוקי הדעות בין הצדדים בעניין סיום עבודתו של המבקש 2 לבוררות, עומד בסתירה לפסק הדין.

ג.הסכסוך בעניינו של המבקש 2 מר עווידה, הוא סכסוך משפטי וסעיף 37 ה והתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה לא חלה עליו. "קביעת תנאי פרישה" אינה נושא לבוררות "כלכלית" מהטעם שעיריית טייבה לא יכולה ולא רשאית להעניק תנאי פרישה החורגים מהקבוע בהסכמים קיבוציים החלים על עובדים מסוגו של מר עויידה ושאושרו על ידי הממונה על השכר.

5.ביום 8.3.15 צורפה עיריית טייבה המשיבה 2 כצד לבקשה. העירייה ביקשה להצטרף לטענות שהעלה המשיב 1 לעניין סילוק הבקשה על הסף. כמו כן ביקשה להוסיף כי בפועל נבחרה בינתיים במכרז, מנהלת לאגף החינוך שממלאת את התפקיד כבר שנתיים. מאידך ראש העיר שפיטר את המבקש 2 כבר אינו מכהן בעיר מיולי 2013.

6.המבקשים בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף טוענים כדלקמן:

א.בפני בית הדין הארצי עמדה להכרעה מחלוקת עקרונית באשר לתחולת הדינים החלים במקרה של פיטורי מנהל מחלקת חינוך ברשות מקומית ובכלל זה מי הוא הארגון היציג של העובד. לפיכך פסק דינו של בית הדין הארצי הכריע במחלוקת זו ובה בלבד. בקשת הצד שבענייננו אינה עוסקת לא בשאלות ולא בעילות שהוכרעו על ידי בית הדין הארצי בהליך הקודם ואין כל זהות בין ההליכים ועל כן הכלל של "מעשה בית דין" אינו רלבנטי לבקשה נשוא תיק זה.

ב.פסק דינו של בית הדין הארצי התייחס לשאלה איזו היא הדרך שבה יש לילך לשם פתרון המחלוקות ולא דן במחלוקות גופן. משכך, אם תתקבל טענת המשיבים וסירובם לקיים הליך בוררות ובמקביל תתקבל טענתם כי המבקשים מנועים מלפנות לערכאות משפטיות לאכיפת יישובי חילוקי דעות, יצאו המבקשים קרחים מכאן ומכאן. סעיף 37ה לחוק יישוב סכסוכי עבודה קובע מנגנון של בוררות חובה, לבקשת אחד הצדדים ליחסי עבודה, במקרה של הסכם קיבוצי החל בשירות הציבורי.

ג.המשיב 1 אינו מבהיר בבקשתו איזה סכסוך משפטי קיים בין הצדדים ואשר מכוחו יכולה ההסתדרות לנסות ולפעול באפיק משפטי.