ס"ק 20189-01-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י נ' אילת ואח'

1.גב' שולמית חלובה, בת 56, המשיבה מס' 3 (להלן: "העובדת"), מועסקת ב-19 השנים האחרונות במזכירות המועצה הדתית אילת (להלן: "המועצה הדתית") שהיא המשיבה מס' 1. במסגרת עבודתה, העובדת מתייצבת מידי יום במשרדי בית הדין הרבני בבאר שבע, למעט בימי חמישי בהם היא נמצאת במשרדי המועצה הדתית. המועצה הדתית ביקשה לפטר את העובדת, מטעמים שאינם קשורים לתפקודה אלא מהסיבה שקיבלה הנחיה ממשרד הדתות (כלומר המדינה) להפסיק לשלם לעובדת את שכרה בטענה שהתשלום וההתקשרות עמה הם בניגוד לדין. המועצה הדתית, לאחר שקיימה שימוע בו נשמעה התנגדות העובדת לפיטורים, הוציאה מכתב פיטורים לעובדת ובו כתבה: "בהתאם לחוקת העבודה מכתבי זה מועבר גם אל ועד העובדים וההסתדרות, במטרה לקבל הסכמתם. ככל והחלטה זו תתקל בסירוב נפעל בהתאם להוראות החוקה."

2.העובדת התנגדה מיד ובכתב למהלך ודרשה את הפעלת מנגנון יישוב חילוקי הדעות הקבוע בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"). חוקת העבודה קובעת כי פיטורי עובד יתקיימו מסיבה מספקת ובהסכמת נציגות העובדים או לחילופין - בהחלטת בורר.

חרף זאת הודיעה המועצה הדתית של פיטוריה של העובדת ביום 7.1.13.

3.עקב כך, הגישה המבקשת ביום 10.1.13 בקשת צד בסכסוך קיבוצי. ביום 17.1.13 החלטנו לדחות את טענות המועצה הדתית, והעובדת הוחזרה לעבודתה. לשלמות התמונה להלן ההחלטה מיום 17.1.13:

"1.הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה למתן צו הצהרתי לפיו פיטוריה של גב' שולמית חלובה (להלן: "העובדת") ע"י המועצה הדתית אילת (להלן: "המשיבה") בטלים.

2.המבקשת טוענת כי פיטורי העובדת, המועסקת כ- 15 שנה אצל המשיבה, נעשו שלא כדין מאחר ולא ניתנה הסכמת המבקשת כמתחייב בחוקת העבודה.

ביום 16.10.12 קיבלה הועבדת זימון לשימוע לפני פיטורין. ביום 23.10.12 השיבה העובדת בכתב וקבלה על השימוש החוזר שנעשה בה במסגרת המאבק שאוסרת המשיבה על בית הדין הרבני, על דרך של זימונה מחדש לשימוע לפני פיטורין.

ביום 25.10.12 נערך שימוע בנוכחות יו"ר מרחב אילת במבקשת, מר אבי אזולאי, ונציג ועד העובדים במשיבה. מפרוטוקול השימוע עולה כי כל הנוכחים, לרבות נציגי המשיבה, אמרו בו את שבחיה של העובדת, ותלו את פיטוריה במחלוקת שבין המשיבה לבין בית הדין הרבני בלבד. נציגי המבקשת בשימוע הביעו את התנגדותם לפיטורי העובדת מטעם זה ומכל טעם אחר.

ביום 30.10.12 ניתנה לעובדת הודעה על הפסקת עבודתה, חתומה על ידי יו"ר המשיבה, מר חזיזה; בסעיף 6 להודעה נכתב: "בהתאם לחוקת העבודה מכתבי זה מועבר גם אל ועד העובדים וההסתדרות במטרה לקבל הסכמתם. ככל והחלטה זו תתקל בסירוב נפעל בהתאם להוראות החוקה"

ביום פנה 15.11.12 מר אזולאי במכתב למר חזיזה, ובו הביע את התנגדותו לפיטורין; מר אזולאי אף הרחיב והבהיר, תוך אזכור ההלכה, כי משההסתדרות מתנגדת לפיטורי העובדת, הרי שלא ניתן לפטר את העובדת טרם יישוב חילוקי הדעות או קבלת החלטת בורר בעניינה.

3.ביום 7.1.13 הרב יצחק דהן – מזכיר בית הדין הרבני בבאר שבע ניגש למשרדה של העובדת, והודיע לה שיו"ר המשיבה דרש כי בית הדין ישלח באותו שבוע לאילת פקיד אחר מבית הדין הרבני במקומה. ביום 8.1.13 נלקח מהעובדת כרטיס הכניסה שלה לבניין, נחסמה גישתה למחשב והיא נשלחה לביתה.