ס"ע 47230-07-16

1.לפניי בקשת התובע מיום 28/6/17 למחיקת הנתבעת 2 – מדינת ישראל, הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: "הבקשה").

רקע

2.ביום 28/7/16, הגיש התובע את התביעה דנן כנגד הנתבעת 1 ושני נתבעים נוספים (גזבר וראש עיריית בית שאן, אשר התביעה כנגדם נמחקה, לבקשת התובע, ביום 3/10/17) . בכתב התביעה, נטען, בין היתר, כי התובע עבד בנתבעת 1 בתקופה שמחודש 11/13 עד לחודש 1/16, וכי הינו זכאי לתשלום גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים, בסך של 33,451 ₪ .

3.ביום 14/11/16, הגישה המדינה בקשה להצטרף כצד להליך ולהשהייתו עד לסיום בדיקתו של הממונה על השכר במשרד האוצר בעניין שכרו של התובע בתקופה הרלוונטית לתובענה. בהחלטה מיום 5/12/16, ולאחר קבלת תגובת הצדדים, נתקבלה בקשת המדינה הנ"ל.

4.ביום 11/5/16, הודיעה המדינה על סיום בדיקתו של הממונה על השכר. באותו יום ניתנה החלטה בה הורה בית הדין לנתבעים להגיש כתבי הגנה מטעמם.

5.כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 הוגש ביום 11/6/17, ובו הכחישה את טענות התובע וטענה, בין היתר, כי בבדיקת עניינו עלה כי בתקופת העסקתו שולמו לו כספים ביתר וכי עליו להשיבם ו/או לקזזם מכל סכום אשר ייפסק לזכותו.

6.ביום 26/6/17, הגישה המדינה עמדה בה טענה, בין היתר, כי ככל ובית הדין יקבל את התביעה ויקבע כי התובע עבד בהיקף הנטען על ידו, יש לשלם שעות נוספות על פי שכרו החוקי של התובע, כפי נקבע בהחלטת הממונה על השכר. בנוסף, טענה המדינה כי יש לקזז כל סכום אשר ייפסק מסכום ההשבה אשר נקבע על ידי הממונה.

7.ביום 27/9/17, התקיימה בפניי ישיבת דיון מוקדם, במסגרתה נדונה גם הבקשה נשוא החלטה זו.

עיקר טענות הצדדים ביחס לבקשה