התביעה הוגשה ביום 31/8/14.
כתב הגנה לא הוגש חרף חלוף המועד. על כן, ביום 22/11/14 הוגשה לבית הדין הודעה לפיה בוצעה מסירה של כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה אל הנתבעת ובית הדין התבקש ליתן פסק דין בהיעדר הגנה (להלן: "הבקשה").
ביום 23/11/14 ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת להגיש תגובתה לבקשה עד יום 30/12/14, שאם לא כן עשוי בית הדין לקבל החלטה אף בהיעדר תגובה. המועדים הוארכו לבקשת התובע.
ביום 9/2/14 הוגשה הודעה התובע ממנה עולה כי הבקשה וכן החלטת בית הדין מיום 23/11/14 הומצאו לנתבעת, במענה הרשום בהתאם לדוח רשם החברות. משלא ניתן היה לבצע מסירה אישית בוצעה הדבקה על דלת המען הרשום, לאחר שלושה ניסיונות במועדים שונים, כעולה מתצהיר שליח אשר הוגש לתיק בית הדין.
משלא הוגש כתב הגנה ולא הוגשה כל תגובה לבקשה, הרי שבהתאם לתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבעת, בהעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כולם נקובים בסכומי ברוטו:
א.פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪.
ב.פיצוי בגין הפרת חובת השימוע בסך של 1,000 ₪.
ג.פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין בסך של 1,000 ₪.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.