סרסור נ' דולב חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 7.2.2010 (כב' השופט אברהם קסירר) לפיה נדחתה עתירת המבקש לפסול את חוות דעתו של המומחה השיקומי שמונה על ידי בית המשפט פרופ' לרמן ואת חוות דעתה של הפסיכולוגית איה גל ולחלופין למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום השיקומי או הפסיכולוגי, וזאת במסגרת תובענה שהגיש המבקש כנגד המשיבות לפי חוק הפלת"ד.

דין הבקשה להידחות וזאת מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

מדובר בהחלטה הנוגעת לדרך ניהול הדיון והיא בתחום שיקול הדעת הרחב של ערכאה דיונית (ראו גם: רע"א 2144/99 צוויגנבוים נ' ארד תק-על 99(3) 1068). עיקר טענות המבקש סבות למעשה על נושאים שבאמינות ומהימנות ועל נכונותן של חוות הדעת ועניין הן להערכת הערכאה המבררת עד תום הדיון.

החלטת ערכאה דיונית היא סבירה ומנומקת, התבססה על בירור עובדתי שנערך בפניה לרבות על עדותו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט פרופ' לרמן ועל עדותה של הפסיכולוגית גל, והיא מיישמת לכאורה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בעניינים אלה.

פסילתו של מומחה רפואי אשר מונה על ידי בית המשפט נעשית רק במקרים נדירים מאוד כאשר מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום לב (ראו: רע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה ואח' תק-על 2006(1), 1736; רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו(4) 673). כך במיוחד מקום שהמומחה הרפואי כבר נתן את חוות דעתו וכאשר בתוצאת חוות הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל הדין המבקש את פסילתו (ראו:רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית [פורסם בנבו], 21.10.07).

הוא הדין גם לגבי החלטה בעניין אי מינוי מומחה רפואי נוסף. המבחן שנקבע בפסיקה לענייו זה הוא כי "מינוי מומחה רפואי נוסף, באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט, הינו מקרה חריג. ככלל , מומחה רפואי אחד די בו ... מינויו של מומחה רפואי נוסף ראוי רק כשבית המשפט סבור, לאחר שבדק ובחן את כלל הנסיבות, שנבצר ממנו, לאחר כל מאמציו להגיע לתוצאה הראויה, שלא תגרום לעיוות דין, על סמך חוות דעתו של המומחה האחד" (ראו: רע"א 329/02 זגרון נ' אילון חברה לביטוח בע "מ, תק-על 2002 (1), 562). מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן - שהמקרה שלפני אינו נמנה עליהם - המבוססים על תחושתו ועמדתו של בית המשפט, ולכן לעמדת הערכאה הדיונית בעניין משקל חשוב בעת בחינת ההחלטה.

בית משפט קמא קבע כי "אין בסיס כעת לקבוע שנפל פגם ממשי היורד לשורשו של עניין בחוות הדעת עצמן או בהתנהגות המומחים ובעדותם אשר מעלה חשש ממשי לעיוות דין ... וכן לא ראיתי הצדקה כעת למינוי מומחים נוספים או אחרים תחתיהם", ולפיכך ככל שיסבור בית המשפט בהמשך הדיון כי אינו יכול לפסוק בין חוות הדעת שלפניו, הרי שינהג בהתאם.ו

בפרט כך הם פני הדברים כאשר שמורה למבקש הזכות לערער על פסק הדין אם יסבור כך כמו גם להוצאות אם יהיה להן מקום.

לאור האמור ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובות המשיבים. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010. המזכירות תודיע לצדדים.