החלטה
1.זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבות להימנע מלעשות שימוש באריזות המוצרים מסדרת Gold Leaf ו- The Leaves Collection מתוצרת ויסוצקי, בטענה שאריזות מוצרים אלה מפרים את זכויותיה של המבקשת באריזות מוצריה.
לכתבי הטענות של כל אחד מן הצדדים צורפו תצהירים. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים ובמעמד הדיון בבקשה ביום 15/11/09 הסכימו למתן החלטה על סמך כתבי הטענות בלבד.
2.המבקשת היא חברה המאוגדת בישראל, אשר פועלת כייצרנית ומשווקת של מוצרי תה "פרימיום" תחת שם המותג Ceremonie. על פי הנטען בבקשה, קטגוריית תה הפרימיום הינה קטגוריה נפרדת מקטגוריית התה העממי ואפיונה בשקיקי תה שקופים המכילים עלי תה באיכות מעולה. המבקשת טוענת כי אריזות מוצריה פותחו ועוצבו באופן מקורי ובלעדי לה, בתהליך שבו השקיעה ממון רב, כשרון, יצירתיות ומחשבה. עיצוב אריזות התה של המבקשת נעשה על ידי המעצב דני גולדברג תוך שימוש באלמנטים ייחודיים המבדילים את מוצרי המבקשת מיתר מוצרי התה הנמכרים בישראל בקטגוריית תה הפרימיום ובכלל. לטענת המבקשת, מוצריה ואריזותיהם הייחודיות צברו מוניטין והכרה בקרב צרכני התה בישראל.
המשיבה 2 הינה חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי תה שונים ובשליטתה כ- 78% מנתח שוק התה בישראל. לפי הטענה, המשיבה 1 אינה חברה פעילה וכל זכויותיה הועברו לפני שנים למשיבה 2 ולפיכך הוגשה התגובה לבקשה בשם המשיבה 2 בלבד (להלן: "המשיבה"). לאחרונה החלה המשיבה לשווק סדרת מוצרים חדשה אשר לטענת המבקשת מהווה חיקוי בוטה לסדרת מוצרי המבקשת. המבקשת טוענת כי אריזות מוצרי המשיבה מסדרת The Leaves Collection המיועדת לרשתות השיווק ואריזות סדרת מוצרי Gold Leaf המיועדת לשיווק בבתי קפה ומסעדות, דומות לאריזות מוצרי המבקשת עד כדי הטעיה.
3.המבקשת טוענת כי העיצוב המטעה של אריזות התה של המשיבה, בידי אותו מעצב שעיצב את אריזות התה של המבקשת – מר דני גולדברג, לא נעשה בכדי ונועד על מנת לסלק את המבקשת משוק התה הישראלי תוך ניצול כוחה המונופוליסטי של המשיבה בתחום זה.
עובדות אלה מבססות למבקשת, לטענתה, עילת תביעה בעוולה של גניבת עין, גזל מוניטין, תחרות בלתי הוגנת, הטעיית הציבור בניגוד לחוק הגנת הצרכן, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות והפרת חובה חקוקה.
עוד היא טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה באשר השקת סדרת המוצרים המפרים והפצתם תגרום לה לנזק כלכלי כבד ולנזק תדמיתי בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי.
4.המשיבה מכחישה את טענות המבקשת ולטענתה, פרט לעובדה שאריזות המבקשת ואריזותיה שלה מכילות תה, אין ביניהן כל דמיון. המשיבה טוענת כי אין למבקשת כל בלעדיות במוצרים הנטענים וכי אין ייחודיות באריזת מוצרים אלו באריזות השחורות, כפי שטוענת המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשת אוחזת בנתח שוק של 0.6% בלבד ולפיכך היא אינה יכולה לטעון למוניטין כלשהו בתחום זה. עוד נטען כי העובדה שהיקף מכירות המבקשת עומד על 0.6% משוק התה בישראל בעוד שהיקף מכירות המשיבה עומד על כ-78% מעיד על כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבה באשר מתן הצו המבוקש יגרום לה לנזק כלכלי גדול לאין שיעור מנזקה של המבקשת אם לא יינתן הצו.
5.סיכויי התובענה
עילת התביעה העיקרית עליה סומכת המבקשת את תביעתה היא גניבת העין.
סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, שעניינו גניבת עין, קובע כך:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
הלכה היא כי על מנת לבסס תביעה בעילה של גניבת עין על התובע להוכיח קיומם של שני יסודות: הראשון הוא מוניטין במוצר שהוא מוכר או בשירות הניתן מטעמו. במידה והוכח קיומו של מוניטין כאמור, על התובע להראות קיומו של חשש סביר להטעיה, כך שלקוח הרוכש מוצר או שירות מידי הנתבע יסבור בטעות כי מדובר במוצר או שירות שמקורם בתובע.
כך למשל נפסק בע"א 6316/06 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ (לא פורסם, 1/8/07) בעניין זה:
"המוקד של עוולת גניבת העין, על-פי לשונה, הוא בחשש מפני הטעייה. העוולה קמה, מקום בו אדם גורם לכך שנכס או שירות מבית מדרשו, ייחשבו בטעות כנכס או שירות של אחר. ואולם, לא תוטל אחריות מכוח עוולה זו, אלא מקום בו רכש האחר מוניטין בנכס או בשירות, לאמור – "כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע" (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942; ראו גם ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מח(3) 224; ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ (טרם פורסם); ע"א 307/87 מ' וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629; א' ח' זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם (תשל"ג) 119-118). אמנם, המונח מוניטין אינו מופיע בהגדרת העוולה, אולם הפסיקה הכירה בו כיסוד מכונן של העוולה, המצטרף ליסוד החשש מפני הטעייה, ולאמיתו של דבר נראה, כי נתקשה לדבר על "הטעייה", בהיעדר "מוניטין". שהרי, אם לא רכשו הטובין או השירותים שמציע התובע מוניטין בציבור, כך שאין הם מתייחדים בעיני הציבור לעסקו של התובע דווקא, ממילא לא יוטעה איש לחשוב, כי הטובין או השירותים שמציע הנתבע לציבור – של התובע הם (עוד על עוולת גניבת העין כאמצעי להגנה על המוניטין, ראו ע' פרידמן, סימני מסחר – דין, פסיקה ומשפט משווה (תשנ"ח) 402-400)".
6.מוניטין
באשר להגדרת המונח מוניטין, נקבע בפסיקה כי מדובר בתדמית חיובית שיש למוצר בעיני הציבור, שהודות לה קיים למוצר שוק לקוחות פוטנציאלים המעוניינים ברכישתו.
כך נפסק ברע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315:
"המושג מוניטין קשה להגדרה מדוייקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו של המוצר".