סרי נ' גי.אס.אי החברה הישראלית לאיכות חיים בע" ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד.

המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקש וכנגד המשיבים הפורמאליים תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעת בשל הטעיה ומצג שווא. על-פי הנטען בכתב התביעה, התקשרה התובעת עם המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: "החברה") בהסכם לרכישת מכשיר לריכוך מים. במעמד חתימת ההסכם חתמה התובעת גם על בקשת הצטרפות במועדון חברים ושילמה סך של 16,500 ש"ח. התובעת טענה כי בסופו של יום התברר לה כי המכשיר שנמכר אינו חוקי לשימוש בישראל ועל כן אסור בשיווק וכי המועדון אליו הצטרפה אינו אלא "משחק פרמידה" במסווה. לטענת התובעת, עבדה חודשים רבים במסגרת פרוייקט זה במטרה לגייס מצטרפים כפי שהתבקשה, כאשר לבסוף התבררה העסקה כשקרית ובלתי חוקית. אשר למבקש נטען כי הוא יצר בפני התובעת מצג שווא והטעה אותה לחשוב כי מדובר בעסקה חוקית ועסקית.

לאחר שכתב התביעה לא התקבל על ידי המבקש בכתובת שהמציאה התובעת, הגישה התובעת מספר בקשות לעדכון כתובתו של המבקש, אך בית המשפט לא הצליח להמציא את כתב התביעה לכתובות אותן המציאה התובעת.

בדיון שנערך ביום 21.2.11 הורתה כב' השופטת פיינשטיין לתובעת להודיע האם היא מעוניינת בביצוע תחליף המצאה למבקש או לחילופין לבצע מסירה אישית.

בסופו של יום ובאישורה של כב' השופטת פיינשטיין בוצע תחליף המצאה בדרך של פרסום מודעה על לוח המודעות של בית המשפט בקרית ארבע.

ביום 4.8.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד הצהרת התובעת כי כתב התביעה הודבק על לוח המודעות של בית המשפט בקרית ארבע וכי הודע טלפונית למבקש על פרסום המודעה על לוח המודעות בבית המשפט.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. המבקש טוען כי כתבי התביעה לא נשלחו לכתובת מגוריו, ועל כן טענותיה של התובעת בפני בית המשפט כי המבקש מתחמק מקבלת כתבי דואר, אין להן יסוד. המבקש טוען כי החל משנת 2007 עבר להתגורר ביישוב קרית ארבע. לטענתו, התובעת הטעתה את בית המשפט ומסרה כתובות שגויות, ובסופו של יום החליטה התובעת להמציא את כתב התביעה באמצעות פרסום בלוח המודעות בבית המשפט בקרית ארבע, כאשר הכתובת ומס' הטלפון של המבקש המופיעים בראש המודעה שגויים. המבקש טוען כי בית המשפט בקרית ארבע ממוקם בקומת מרתף באזור נידח ומרוחק, וכמעט שאין איש עובר במסדרונותיו ומכאן שהמבקש לא ידע על הגשת התביעה נגדו.

בנוסף, גם האזהרות בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאו לידי המבקש, וכי נודע לו על מתן פסק הדין נגדו רק לאחר שביום 17.1.13 התברר לו כי חשבונו בבנק עוקל.

המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. לטענתו, מעולם לא בוצעו מסירות אישיות של כתב התביעה, כפי שקבע בית המשפט וההזמנות לדין נשלחו כולן לכתובות בהן המבקש אינו מתגורר.

לחילופין טוען המבקש, כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. לטענתו סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים. טענת התובעת בדבר אי חוקיות המכשיר אין מקום להפנותה כלפי המבקש, שכן המבקש אינו יבואן המכשיר או המשווק אותו. המבקש גוייס לחברה בדיוק באותו האופן בו גויסה התובעת. התובעת אף היא פעלה לשיווק המכשיר. יתר על כן, התובעת זנחה את תביעתה כנגד האנשים אשר החתימו אותה על העסקה. כך טוען המבקש, כי תפקידו באירוע בו התקשרה התובעת עם החברה היה שולי ומינורי ואין בסיס לתלות במבקש את הצטרפות התובעת לחברה. עוד טוען המבקש כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי קיימת התיישנות.

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי המבקש ידע על הגשת התביעה נגדו, שכן שלחה מכתבים בדבר הגשת התביעה לתיבת הדואר הפרטית של המבקש בקריית ארבע, אך המבקש לא נטל אותם במכוון, ואלה חזרו כ"לא נדרש". בשל התחמקויותיו של המבקש התקשרה התובעת למבקש, שוחחה עמו, אך הוא השיב כי אינו יודע על מה היא מדברת וטרק את הטלפון בפניה. לפיכך, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה לאשר לה תחליף המצאה בדרך של פרסום במקומון בקרית ארבע ובית המשפט אישר את תחליף ההמצאה. חרף האישור, ניסתה התובעת להימנע מפגיעה בשמו ובמשפחתו של המבקש, ופנתה לרב העיר קרית ארבע וביקשה למסור למבקש באמצעות הרב את כתב התביעה, אך המבקש התחמק. בשל כך, ביצעה התובעת תחליף המצאה באמצעות פרסום על לוח המודעות בבית המשפט בקרית ארבע ומסרה העתקים למזכירת בית המשפט, אשר הודיעה למבקש טלפונית כי בבית המשפט נמצאים העתקים של כתב התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי טענת המבקש כי אינו מתגורר ברמת ממרא 54, אין לה יסוד, שכן שליח מטעמה נשלח לכתובת זו על מנת להמציא למבקש את האזהרה, אך המבקש סירב לקבלה. לתמיכת טענתה צירפה התובעת תצהיר של המוסר. עוד טוענת התובעת כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף שנה וחצי מיום שניתן ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

בטרם אדון בבקשה לביטול פסק הדין גופה, יש להתייחס לשאלת מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המדובר בפסק דין שניתן ביום 4.8.12. בהתאם לתצהירו של השליח, אשר צורף לתגובת המשיבה, האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה ביום 15.10.12 לידי המבקש, אשר סירב לקבלה. הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה ביום 27.1.13, היינו בחלוף מס' חודשים לאחר המצאת האזהרה.

אכן הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדין, אך יחד עם זאת אין המדובר באיחור של שנה וחצי, כפי שטוענת התובעת כי אם באיחור של מס' חודשים. איחור זה ניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות, אשר תגשים בצורה הראויה את האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים.

אעבור עתה לדון בבקשה עצמה. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, המצאת כתב התביעה נעשתה בדרך של תחליף המצאה אשר אושר על ידי בית המשפט. תקנה 498(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי לאשר תחליף המצאה בדרך של הדבקת עותק של כתב התביעה בבניין בית המשפט. במקרה זה, בית המשפט אישר לתובעת לבצע תחליף המצאה לאחר שנסיונותיה להמציא למבקש את כתב התבעה בדרך הרגילה לא צלחו. יצוין, כי המבקש מלין על כלך כי התובעות לא טרחה לחפש אותו בקרית ארבע בו הוא מתגורר, ואולם, אין בפי המבקש הסבר מדוע לא טרח לעדכן את כתובתו במשרד הפנים, באופן שיכול היה לחסוך מן התובעת את מאמציה הרבים, כפי שהם עולים בבירור מעיון בתיק בית המשפט, על מנת לנסות ולאתר את המבקש בכל האמצעים שברשותה, בכדי להמציא למבקש את כתב התביעה. ודוק, טענת המבקש כי התובעת המציאה במכוון לבית המשפט כתובות שגויות על מנת להטעותו, אין לה על מה שתסמוך. לתובעת היה אינטרס ברור להמציא למבקש את כתב התביעה ומשלא עלה בידה לאתר את כתובתו של המבקש, פנתה לבית המשפט בבקשה לאשר תחליף המצאה. לאור האמור, בדין אישר בית המשפט את תחליף המצאה ואין מקום לומר כי נפל פגם בהליך ההמצאה ומכאן שאין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

כאמור המבקש טוען כי תפקידו באירוע בו התקשרה התובעת עם החברה היה שולי ומינורי ואין בסיס לתלות במבקש את הצטרפות התובעת לחברה. עוד טוען המבקש, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי קיימת התיישנות. בנסיבות אלה, אין מקום לומר כי סיכויי הגנתו של המבקש קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

לאור האמור ובהתחשב במכלול הנסיבות שתוארו, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 3,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.