סרחאן נ' מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

לפני בקשה לביטול פסילתה המנהלית של המבקשת מלנהוג למשך 60 ימים לאחר שהיתה מעורבת בתאריך 12.9.13 בתאונת דרכים.

המבקשת לא כפרה בקיומן של ראיות לכאורה. ציינה כי היא זקוקה לרישיונה לצורך טיפול והסעת 8 ילדיה הקטינים. בהקשר זה הדגישה כי בעלה נעדר מהבית למשך ימים עקב עבודתו.

המאשימה התנגדה לבקשה לנוכח עברה התעבורתי של המבקשת הכולל 12 הרשעות קודמות ונסיבות התרחשות התאונה.

דיון והכרעה

כאמור, שאלת קיומן של ראיות אינן שנויות במחלוקת. מדובר באירוע של אי שמירת מרחק כאשר הנאשמת לא בלמה את רכבה במועד ופגעה ברכב שעמד לפניה שבתורו נדחף לרכב שעמד לפניו. כתוצאה מהתאונה נזקקו המעורבים לטיפול רפואי ושוחררו לבתיהם עוד באותו היום.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה ובטופס השימוע, אני סבור שיש לקבל את הבקשה וזאת מהנימוקים הבאים.

לא מדובר באירוע המלמד על רשלנות גבוהה ובתיקים רבים דומים מוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות שאין בצידה חובת פסילה. תוצאות התאונה לא היו קשות ולא נגרמו חבלות של ממש למי מהמעורבים. המבקשת נוהגת משנת 2001 ולחובתה 12 הרשעות קודמות ללא תאונת דרכים בעברה. לא מדובר בעבר מכביד.

בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי מדובר בנהגת מסוכנת שיש להרחיקה מההגה לאלתר.

בנוסף, התאונה התרחשה בתאריך 12.9.13 בעוד השימוע והפסילה בוצעו רק בתאריך 14.10.13. יצוין כי בהתאם לסעיף 47 (ג) 1 יש לבצע את השימוע בתוך 3 ימים ממועד נטילת הרישיון. המשטרה החליטה על פסילת הרישיון יותר מחודש לאחר התאונה ולא ניתן לומר כי בנסיבות אלו סברה שמדובר בנהגת מסוכנת, אחרת לא היתה מאפשרת לה לנהוג יותר מחודש בטרם פסילתה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי החלטת הקצין הפוסל אינה מתיישבת עם נסיבות התרחשות התאונה, תוצאותיה, עברה של המבקשת ובפרט עם העובדה שהשימוע בוצע יותר מחודש לאחר התאונה כאשר בכל אותו פרק זמן המבקשת ממשיכה לנהוג.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על החזרת רישיונה של המבקשת לאלתר.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.