סרחאן ואח' נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ

פסק דין

העובדות הצריכות לעניין:

1.        התובע מס' 1, רכש בסניף "הום-סנטר" בכרמיאל שואב אבק לביתו. כחלוף כשלושה חודשים מיום הרכישה, פנה התובע לסניף, בטענה כי הצינור השרשורי שלו – נקרע וביקש כי יספקו לו מוצר חליפי, חדש. עובדת הסניף הודיעה לו כי החלפת המוצר בחדש איננה אפשרית, לאור פרק זמן השימוש שחלף מאז שנרכש, ובמידה ויוחלט על תיקון המכשיר, והדבר כלל לא ברור בשל כך כי החברה איננה מכסה נזקים לרכיבי המוצר – כי אז יארך התיקון כ-30 ימים.

 2.        התובע טען כי בתעודת האחריות אשר צורפה למכשיר בעת קנייתו, צויינה תקופת תיקון של 14 ימים בלבד, ועל כן לא הסכים להשאיר את שואב האבק בידי עובדי הנתבעת, ונטל אותו עימו לשם תיקונו בדרך אחרת.

 3.        בין לבין, הספיקו עובדי הנתבעת למלא עבור התובע טופס, המציין קבלת המכשיר לידיהם לשם תיקונו (להלן: טופס ההפקדה לתיקון"). בין הצדדים התנהל דין ודברים בתוך הסניף, בטונים צורמים ובקול רם. עובדי הנתבעת הציעו כאמור לתובע להשאיר בידיהם את המכשיר לתיקונו, ואולם התובע נמלך בדעתו, נטל את המכשיר ויצא עימו מן הסניף, בדרך למגרש בו חנה רכבו.

בידיו של התובע היה המכשיר עצמו וכן 2 טופסי ההפקדה לתיקון, המקורי וההעתק.

4.         האירועים שאירעו מחוץ ל תחום החנות הם המהווים מוקד ועילת התביעה. התובע טוען כי מנהל החנות דלק אחריו אל מחוץ לחנות, ושם ניסה לחטוף מידיו את המכשיר, אל מול עיניהם של ילדיו שנתלוו אליו, וכן בנוכחותם של עוברי אורח. לאחר מכן הזעיק מנהל החנות את עובד הביטחון לעזרתו. כמו כן טען התובע כי מנהל החנות גידף אותו, וכינה אותו בכינויי גנאי, ואף מנע ממנו את הנסיעה אל מחוץ למגרש החניה.

5.        העדה מטעם הנתבעת, הגב' דאו היבא פירטה כיצד הסבירה לתובע כל הקשור לתיקון במקום או תיקון ע"י אחרים וכיצד התווכח התובע עמה ועם מנהל החנות וכיצד לקח מידיה 2 טופסי ההפקדה לתיקון יחד עם המכשיר עצמו.

 6.        העד מטעם הנתבעת, מנהל החנות, ספאדי חאלד, העיד כי נקרא אל הקופה הראשית לטיפול בתובע. לדבריו, הוא הבהיר לתובע פעם נוספת את הנהלים בסניף בקשר עם קבלת מכשירים דומים לתיקון ולאחר שהתובע סירב, לדבריו, להותיר את המכשיר בחנות על מנת שעובדי החנות ישלחו אותו לתיקון, אף הוצע לתובע להביא את המכשיר עצמאית לאחת מתחנות השירות באזור מגוריו. התובע סירב לכך וטען כי הוא עומד על כך לקבל שירות במקום בו רכש את המכשיר ולא בכל מקום אחר. משכך, החלה עובדת הסניף למלא טופס הפקדה לתיקון, ואזי נטל התובע את המכשיר יחד עם הטופס והחל עושה דרכו אל מחוץ לחנות, למרות בקשות לשוב אל החנות ולהשיב את המכשיר או את הטופס.

 7.        לדברי העד, התובע הכניס את המכשיר לרכבו ואת הטופס לכיסו, ופנה לדרכו במרכז המסחרי בו ממוקמת החנות. העד נותר להמתין לו ליד רכבו לשובו, ואף שם סירב והתובע לדרישת העד להשיב לחנות את המכשיר או את הטופס.

 8.        בסיכום טענותיו הכחיש התובע כאילו קיבל מעובדי החנות טופס כלשהו. הנתבעת לעומתו טענה כי מבחינתה קיים היה סיכון בעובדה כי התובע נטל הן את המכשיר והן את טופס ההפקדה לתיקון עימו, שמא יפנה לסניף אחר ויתבע אספקת מכשיר אחר לידיו. הנתבעת הוסיפה כי עובדיה התנהגו בנימוס ובאדיבות עם התובע, על אף שמצידו היו התבטאויות חריפות בהרבה. הנתבעת הוסיפה כי לו היתה התביעה מוגשת במועד קרוב יותר למועד האירוע – כי אז היה ביכולתה להביא לביהמ"ש ראיות נוספות. עוד הכחישה הנתבעת כאילו מי מעובדיה הוציא דיבתו של התובע רעה במהלך האירועים.

הכרעה:

9.        אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

א.        התובע טען לנזקים נפשיים לילדיו הקטינים, תובעים 2 ו-3: "חרדה קשה, מתעוררים בלילה ומסרבים ללוות התובע למרכז ביג בכרמיאל" וכן דורש פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין פגיעה בשמו טוב.

ב.        אני נותנת אמון מלא בעדות עובדי הנתבעת והתרשמתי כי עשו מלאכתם וחובתם ותפקידם כנדרש. חילופי הדברים הקשים בין עובדי החנות לתובע נגרמו, בין היתר, גם עקב התלהמותו והתפרצויות הכעס של התובע כלפיהם.

אני קובעת כי הובהר היטב לתובע, שהינו איש משכיל, ע"י 2 העדים, אופן הגשת מסמכי התיקון או דרך חילופית לתיקון, אך עקב הכעס וחוסר הסבלנות ואי שביעות רצונו של התובע, הוא יצא עם שואב האבק ועם טופס התיקון. אפשר שעקב מצב רוחו לא שם התובע לב לבקשתם להשאיר בידם הטופס או המוצר. אך אחר כך בוודאי התברר לו הענין ולמרות זאת סירב לשתף פעולה.

            העד מטעם התובע תיאר צורה התנהלות התובע מול איש הנתבעת מחוץ לחנות: זה השלב שבו הכעסים והמתח מצד 2 הצדדים הגיעו לשיאם. מאחר ומדובר בהתנהלות כעוסה ורגוזה מצד התובע מלכתחילה שאפשר וגררה תגובות נזעמות מצד אנשי הנתבעת – הרי לאור הנסיבות שתוארו איני רואה כל מקום לקבוע כי נגרמה פגיעה בשמו הטוב של הנתבע.

 ג.         הנזקים הנפשיים להם טוען התובע, לא הוכחו. לא הוצגה בפני אף לא בדל ראיה והתובע בעצמו הודה בדיון כי הוא מרכז תביעתו בענין הפגיעה בשמו הטוב. סירוב הילדים ללוות אביהם לחנות הנתבעת – אינו מהווה עילה לפיצוי.

 ד.        באשר לטענת לשון הרע אותו מייחס התובע לנתבעת – הנתבעת טוענת כי לא היה בשיג ושיח שניהלו אנשיה עם התובע כל לשון הרע וודאי לא פרסום מעין זה, שהרי מדובר היה אך ורק בבירור עובדתי ובנסיון להביא לקבלת הטופס אותו נטל התובע ללא רשות.