רע"צ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
26717-05-10
13/07/2010
|
בפני השופט:
משה סובל
|
- נגד - |
התובע:
1. שלמה סרור 2. ריטה סרור
|
הנתבע:
בנק לאומי תל אביב סניף משכנתאות משרד ראשי 77001
|
|
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטותיו של כב' רשם ההוצל"פ יעקובי דורון כדלקמן:
החלטה מיום 25.4.10, בבקשה למתן הוראות שהגיש כונס הנכסים לפיה קבע הרשם הנכבד כי:
"על הכונס מתוקף תפקידו לממש זכויות החייבים בנכס לטובת כלל נושי החייב, קל וחומר, לנוכח העובדה כי מימוש הנכס ישאיר ככה"נ יתרה לחלוקה בין הנושים הרגילים, וכי החייבים מצויים בתיק איחוד עם היקף חובות של כ – 2,300,000 ₪ לכל אחד".
החלטה מיום 10.5.10, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול הליך כינוס הנכסים, בה קבע הרשם כי:
"המועד למכר עצמי על פי סעיף 81ב/(ב)(3) חלף ביום 24.11.09 לאחר שהחייבים לא הודיעו על רצונם לממש את המכר בהתאם לזכותם על פי דין. החייבים אף לא עמדו במסגרת 90 הימים ממועד קבלת צו מינוי הכונס לתשלום מלוא חוב הפיגורים. בקשת החייבים אינה מתיישבת ומנוגדת להחלטה בתיק מיום 25.4.10.
בהתאם להחלטתי הגיש המשיב תגובתו לבקשה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.
אין ממש בטרוניית המבקשים כי הרשם הנכבד לא העביר לתגובתם הבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס. החלטת הרשם הנכבד על יסוד הבקשה שהגיש בפניו הכונס נעשתה בהתאם לסמכותו על פי דין ואין ממש בטענות המבקשים בעניין זה.
כפי שעולה מהבקשה ומהתצהיר אשר צורף לה בתמיכה עולה כי בקשתם של המבקשים הינה לבצע הליך המכירה באמצעות מכר עצמי. ואולם, כפי שציין נכונה הרשם הנכבד, וכפי שגם עולה מנתוני תיק ההוצל"פ, המועד למכר עצמי על פי דין חלף זה מכבר (עוד ביום 24.11.09), לאחר שהמבקשים לא הודיעו על רצונם לממש המכר.
בסעיף 40 לתצהיר התומך בבקשה מציינים המבקשים:
"בעניין זה יודגש כי אם אכן יתאפשר לנו לשלם את יתרת חוב הפיגורים, נוכל לפעול למכירת הדירה בשוק החופשי, כאשר מתוך סכום המכירה נעביר למשיבה את מלוא יתרת חוב המשכנתא המגיע לה מאיתנו, ואת היתרה נעביר לתיק האיחוד כך שנוכל לצמצם באופן ניכר את היקף החובות שלנו כלפי הנושים השונים".
ואולם, כפי שעולה מתגובת המשיב , ביצועו של מכר עצמי של הדירה באמצעות המבקשים אינו אפשרי מעשית בנסיבות, לנוכח העיקולים הרבים הרובצים על הדירה.
בנסיבות המקרה שלפניי נראה לי כי הפיתרון הראוי במקרה דנן הינו שכונס הנכסים ימשיך בהליך מכירת הדירה תוך שיתוף פעולה מלא מצד המבקשים. המבקשים מוזמנים ,כל אימת שיחפצו בכך, לסייע בידי הכונס למצוא קונה לדירה במחיר מקסימאלי, ובכלל זה לפנות למתווכי דירות וכן לפרסם מודעות למכירה.
נראה לי כי כל אימת שהמבקשים ישתפו עם הכונס פעולה באופן מלא בהליך המכירה, ובכלל זה יאפשרו לכונס להציג את הדירה בפני קונים פוטנציאליים ללא כל הפרעה, יש לעכב הליך פינויים מהדירה על למכירתה או עד למתן החלטה אחרת – והכל בכפוף לשיתוף הפעולה מצידם ולאי הפרעה לעבודת הכונס.
בכל מקרה שיהא סבור הכונס כי יש בעיכוב הליך הפינוי, הפרעה למכר, יפנה לרשם הנכבד בבקשה מתאימה.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לעמוד ולפרט את אי הדיוקים הרבים העולים מבקשת המבקשים.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.
לנוכח כך שהכונס לא עתר במסגרת תגובתו לפסיקת הוצאות איני עושה צו להוצאות הערעור.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.