סרוק נ' מדינת ישראל

פסק דין

תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 13.2.1947 נפגע בתאונת דרכים ביום 8.1.2009 כאשר רכב התנגש ברכבו מאחור. לדברי התובע לאחר התאונה לא חש כאבים והמשיך בנסיעתו; יום לאחר התאונה הוא התחיל לחוש בכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין; בעקבות כך הוא פנה לחדר מיון בית חולים "הדסה" עין כרם, שם הוא נבדק, טופל ושוחרר להמשך מעקב וטיפול.

הנכות הרפואית

התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט ד"ר אמיר רובין. בחוות דעתו מציין ד"ר רובין כי בבדיקות ההדמיה של התובע נמצא בקע דסק גדול עם לחץ משמעותי על שורש עצב L5 משמאל; בצוואר לא נמצאה פגימה; נמצאה הגבלה קלה בחלק מתנועות הצוואר והגב.

בסיכום חוות דעתו קבע ד"ר רובין כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות הצוואר לפי סעיף 37(5)(א) בחלקו לתוספת לתקנות המל"ל, ונכות צמיתה בשיעור 5% עקב הגבלה קלה בחלק בתנועות הגב התחתון לפי סעיף 37(7)(א) בחלקו לתוספת לתקנות המל"ל, מתוכם 3.75% בגין התאונה והשאר בגין מצב קודם. יוצא, אפוא, כי נכותו הרפואית המשוקללת הינה 8.56%.

ד"ר רובין אף קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך שבוע, ולאחר מכן נכות בשיעור 50% למשך חודש.

שיעור הפיצויים

הפסד שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

התובע משמש בתפקידו כפקיד שומה אזורי; לדבריו במסגרת תפקידו הוא נדרש לישיבה ממושכת מול מחשב ולוקח חלק בישיבות ארוכות; כמו כן, הוא נדרש לנסיעות ארוכות לצורך עריכת ביקורות.

התובע מציין בתצהירו כי עקב התאונה, עד היום הוא חש מעת לעת כאבים בצוואר ובעיקר לאחר ישיבה ממושכת, כאבים אלה מחייבים אותו לשכב על מנת להרגיע את הכאב; בנוסף לכך הוא סובל מכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין אשר גורמים לו לקושי של ממש בהליכה; כאבים אלה גורמים לו אף להיות מנוטרל במשך ימים שלמים שבהם אינו מסוגל לקום מהמיטה וללכת לעבודה; לדבריו קודם לתאונה הוא היה עובד כ – 12 שעות ביום ואילו היום לאחר התאונה הוא מסוגל לעבוד כ – 8 עד 9 שעות, ולאחר מכן הוא מתחיל לחוש את הכאבים בצוואר ובגב ונאלץ להפסיק את עבודתו וללכת הביתה.

בסיס השכר:

עובר לתאונה עמד שכרו של התובע על סך של כ – 23,000 ₪ נטו בחודש. בנסיבות אלה יש לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה סך של 20,490 ₪ במעוגל.

הפסד העבר

במהלך עדותו מסר התובע כי לא נגרם לו הפסד השתכרות בפועל עקב התאונה עד לעצם היום הזה, ראו עמ' 3 לפרוטוקול שורות 13-16. עם זאת, לדברי התובע עקב התאונה חל גידול משמעותי במספר ימי המחלה שהוא ניצל בקשר ישיר לתאונה לצורך טיפול בגין פגיעתו בתאונה; כמו כן, הוא נאלץ להעדר ממקום עבודתו שעות רבות לצורך יציאה לקבלת טיפולים רפואיים.

לטענת התובע עד למועד ישיבת ההוכחות הוא ניצל עקב ובגין המחלה 47 ימי מחלה (סע' 17 לסיכומי התובע). התובע מבקש לפצותו בגין הפסד פדיון ימי מחלה על פי הוראות התקשי"ר, 8 ימים כנגד כל 30 ימי מחלה שנצברים.

בנסיבות העניין ובשים לב לתיעוד הרפואי שהתובע צירף לתצהירו בדבר הטיפולים הרפואיים שכוללים טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים נוספים, אני מקבל את טענתו בדבר ניצול 47 ימי מחלה עקב התאונה, ולפיכך אני מקבל תביעתו בעניין זה בסך 7,500 ₪ במעוגל.

גריעה מכושר ההשתכרות

כאמור, התובע משמש פקיד שומה אזורי אשר עבודה מוסדרת בחוזה בכירים; התובע העיד כי עד כה לא חלה כל הרעה בתנאי עבודתו והשתכרותו עקב התאונה.