סרדס נ' רשות הדואר

פסק דין

התובע הגיש תביעה נגד רשות הדואר ובה מבקש תשלום פיצוי בסך של 5,000 ₪.

התובע שלח מכתב בדואר רשום לשר משה כחלון ביום 17.5.11, התובע מיען את המכתב ב- "שר התקשורת והרווחה, מר משה כחלון, כנסת ישראל, ירושלים" אולם ביום 29.5.11 המכתב חזר אליו כאשר המעטפה פתוחה. התובע טוען כי אי מסירת המכתב לממוען מהווה מעשה בלתי חוקי ובשל כך הוא דורש פסיקת פיצוי הרתעתי וכן החזר הוצאות משפט ופיצוי עבור עוגמת נפש.

הנתבע טוען כי הכתובת אליה נשלח המכתב לא היתה מספקת ולא שלמה ועל כן המכתב חזר לידי התובע ובמעשה זה אין כל עבירה על הוראות החוק ועל כן דין תביעתו להידחות.

הכרעה;

כידוע בחוק הדואר קבועים סעיפי פטור מאחריות אשר משתרעים על מקרים רבים ומוציאים מתחולתם אך ורק מקרים חריגים בהם הוכחה רשלנות חמורה של פקידי הדואר.

הגבלת אחריות חברת הדואר הכרחית לקביעת מחיר שכלל הציבור יוכל לעמוד בו, מלשון החוק, התקנות שתוקנו מכוחו וההודעה, עולה כי אחריותה של חברת הדואר בגין נזקים הנגרמים במסגרת מתן שירותי הדואר, מוגבלת בתנאים ובסכומי הפיצוי המשולמים. ההצדקה לכך ברורה. על השירותים הניתנים על ידי הדואר להיות זמינים ונגישים לכלל האוכלוסייה והדברים נכונים ביתר שאת בעידן הגלובליזציה. מחירי השירותים השונים הניתנים על ידי חברת הדואר נבחנים בקפידה, במטרה שאלה יהיו שווים לכל כיס וזמינים לכל אדם.

הטלת אחריות בלא הגבלה על חברת הדואר בנוגע לשירותים המסופקים על ידה, תוביל בהכרח לעלייה במחירי שירותים אלה. עליית מחירים כאמור תוביל לפגיעה קשה בציבור כולו.

לעניין זה ראו בתק (רמ') 1061/08 מימוני נגד חברת דואר ישראל בע"מ, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 14.5.2008: "המחוקק מצא לנכון לכלול בהוראות חוק הדואר הוראות מגבילות את אחריות נותני שירותי הדואר, על מנת שעלות משלוח דברי הדואר תהיה שווה לכל נפש. הטלת אחריות מלאה על פי דיני החוזים ועל פי דיני הנזיקין היתה גורמת לכך שמחירי שירותי הדואר היו גבוהים לאין ערוך ויקרים מאוד, ולא כל אדם היה יכול להשתמש בהם. נקודת האיזון בין מתן שירותי דואר במחיר השווה לכל נפש, ומצד שני מתן האפשרות לנותן שירותי הדואר לבצע את תפקידו ללא חשש מתביעות שיגרמו להתמוטטות כלכלית, הוא מתן הפטור מאחריות, כפי הקבוע בחוק הדואר".

וכך בתק 1707/01 (י-ם) לביא רבקה נגד רשות הדואר, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 11.8.2002: "הרחבתו של היקף האחריות בגין נזק או אובדן של דבר דואר יוביל, בהכרח, להאמרת התעריפים שגובה רשות הדואר מכלל מקבלי השירות. קיים, אפוא, אינטרס לגיטימי בהגבלת היקף האחריות של הרשות לנזקים, אפילו אם הם נוגעים לדבר דואר רשום, שהרי כך מוזלים התעריפים הנגבים ממקבלי השירות והשירות נותר עממי ושווה לכל נפש. הגבלת האחריות נועדה אם כך, בסופו של חשבון, להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכנים מסוימים שסבלו נזק כתוצאה מליקויים בשירות".

בתק 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר( פסק דינו של השופט סובל), פורטו בהרחבה הנימוקים להגבלת היקף האחריות של רשות הדואר וכן לצמצום החסינות הגורפת שניתנה בעבר למדינה (שהייתה מופקדת על מתן שירותי הדואר) זאת תוך השוואה למגמה הכללית במשפט הישראלי הצועד בבטחה, מזה שנים רבות, במסלול של ביטול המעמד המיוחד של המדינה, מוסדותיה ועובדיה בכל הנוגע להיקף האחריות בנזיקין (ראה האסמכתאות והנימוקים שם).

בהתאם לכך נקבע בשורה של פסקי דין כי כאשר קיימת הוראת דין הבאה להגביל את אחריות המדינה יש לפרשה פירוש דווקני על מנת שלא יישלל סעד מן האזרח "אלא במידה שהמחוקק גילה רצונו בכך בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים" (ראה האסמכתאות בסעיף 11 לפסק דינו של השופט סובל).

כפי שנפסק, חסינותה של רשות הדואר אינה עומדת לה בהתקיים שני יסודות מצטברים:

א.      הנזק נגרם ברשלנות חמורה של פקיד הרשות.

ב.      הנזק, מבחינת סוגו, מהווה פגיעה בכבוד האדם או בחירותו.

השתכנעתי במקרה דנן כי פקידי הנתבע לא התרשלו ברשלנות חמורה ואין הנזק מהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם.

מדובר אומנם בממוען שהינו איש ציבור וכי המכתב נשלח לבית הנבחרים שמהווה מקום ידוע לכל. אך אין לפטור גם במקרים אלו את התובע מהחובה לרשום כתובת מלאה של הממוען גם אם הוא אישיות ידועה ומענו ידוע לכל.

המכתב עצמו הוחזר לתובע והתובע לא הוכיח נזק כלשהו לדבר הדואר, והתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בשל אי משלוח המכתב כאשר היה ביכולתו לשלוח את המכתב שוב עם כתובת מדויקת.

מכל המורם דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.