החלטה
בפניי בקשה לפטור מתשלום האגרה והפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב. עסקינן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעתו של המבקש נגד המשיב בגין הפרות חוזה ורשלנות מקצועית.
על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 (להלן: "התקנות") על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: ראשית, עליו להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור מתשלום האגרה. גם המבקש פטור מהפקדת עירבון נדרש להוכיח חוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון, תוך פריסת תשתית עובדתית בדבר העדר יכולת לגייס את סכומו, ובנוסף עליו להראות סיכויי הצלחה גבוהים בערעור.
המבקש טוען כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי אין באפשרותו לעמוד בתשלום האגרה והעירבון. מהבקשה ומהמצורף לה עולה כי הכנסתם החודשית הכוללת של המבקש ורעייתו מסתכמת בסך של 8,400 ₪ שמתוכו משולם שכר דירה בסך 3,650 ₪ ותשלום חודשי בתיקי ההוצל"פ הפתוחים נגד המבקש בסך 950 ₪. לדברי המבקש, מהסכום הנותר הוא מממן את מחייתו של בנו החולה, אשר עבר לפני שנים אחדות ניתוח להשתלת איברים. המבקש מוסיף כי צבר חובות כבדים בסך כולל של למעלה מ-100,000 ₪, הכוללים את חובו לבנק הפועלים בגין הלוואה שנטל בסך 52,640 ₪, יתרת חובה בחשבון העו"ש בסך 16,200 ₪, חוב למעביד בסך 20,000 ₪ וחובות בהוצל"פ בסך של כ-60,000 ₪ (אסמכתאות מתאימות לגבי החובות צורפו לבקשה). לטענת המבקש, אין לו נכסים או רכוש בעל ערך ומלבד רעייתו, בנו החולה ובן נוסף המצוי אף הוא בקשיים כלכליים, אין לו משפחה בישראל בה יוכל להסתייע בגיוס סכום העירבון והאגרה. יחד עם זאת, המבקש נמנע מלהשיב לטענת המשיב באשר למקור מימונו של ייצוגו המשפטי הפרטי במסגרת ההליך הנוכחי.
המשיב טוען כי המבקש טרם שילם לו הוצאות בהם חויב בהליכים קודמים בסך כולל של 13,000 ₪ וכי סכום זה אף היה גבוה יותר לולא חולט סך של 4,000 ₪ מתוך עירבון שהפקיד המבקש באחד ההליכים. הימנעותו של המבקש מתשלום הוצאות אלה מגבירה את הצורך להבטיח את הוצאות המשיב בערעור, שמא אף הפעם יימנע המבקש מלשלמם, ככל שיושתו עליו.
התרשמתי כי מצבו הכלכלי של המבקש רעוע באופן המצדיק מתן פטור מתשלום האגרה. יחד עם זאת, יש להדגיש כי גם כאשר מדובר במערער חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט לחייב הפקדת ערובה להוצאות. העדר יכולת כלכלית אינה יכולה להצדיק התעלמות מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מן ההליך, ובראש ובראשונה האינטרס של המשיב בערעור להבטחת הוצאותיו:
"עם זאת, יש להבדיל בין סוגיית הפטור מאגרה לבין הנושא של מתן ערובה, אף שמדובר בעניין הנוגע לבעל דין הסובל מקשיים כלכליים (רע"א 321/07 גושן נ' עו"ד אבי גיא ([פורסם בנבו], 21.8.07)). במקרה של פטור מאגרה, הצד העיקרי האחר הינו המדינה. התכליות העיקריות של אגרה הן במישור הציבורי-מערכתי, היינו מימונם של שירותי המשפט על ידי המשתמשים והרתעה מפני תביעות סרק (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פיסקה 11 ([פורסם בנבו], 17.10.07)). לעומת זאת, במקרה של ערובה להוצאות מתייחסת הבחינה העיקרית לשני המתדיינים, הנתבע והתובע, שעה שהאינטרס הציבורי זוכה למשקל פחוּת יחסית (לדמיון ולשוני בין ערובה להוצאות נתבע בערכאה הראשונה לבין ערבון בגדרו של ערעור ראו, רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.10)). על כן, עצם העובדה שניתן פטור מאגרה (בין מכוח הדין ובין על יסוד החלטה שיפוטית), אינה מובילה בהכרח לדחייתה של בקשה לחייב במתן ערובה להוצאות (השוו, בש"א 1528/06 הנ"ל, שם)."
ראה: רע"א 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר (פורסם באתר משפטי)).
באשר לסיכויי ההליך, הגם שקיימת עילה, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים במידה המצדיקה מתן פטור מעירבון. לא עלה בידי המבקש לבסס קשר סיבתי בין הסכמתו להגיע להסדר טיעון בהמלצתו של המשיב, לבין הנזק שנגרם לו לטענתו, שהרי בסופו של דבר, איפשר לו בית המשפט לחזור בו מהסדר הטיעון, והמבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות לגופו של עניין. מאידך, טענתו של המבקש כי המשיב אינו זכאי ליתרת שכר הטרחה שטרם נגבתה ראויה להתברר, שכן בית המשפט קמא כלל לא התייחס אליה בפסק דינו. בשים לב לכך שהייצוג המשפטי הופסק בשלב מקדמי של ההליך הפלילי, מדובר בטענה כבדת משקל ובעלת סיכויי הצלחה לכאורה.
אשר על כן, על מנת שלא יינעלו דלתות בית המשפט בפני המבקש אך מחמת חיסרון כיס ובד בבד תיוותר בטוחה מספקת להוצאות המשיב, יופחת סכום העירבון לסך של 3,000 ₪. כמו כן, בהתחשב במצבו הכלכלי, ולנוכח העובדה שהמדינה – בעלת הדין העיקרית לעניין האגרה (להבדיל מהעירבון שנועד להבטיח את הוצאות המשיב) בחרה שלא להביע עמדה לגופו של עניין - ניתן למבקש פטור מתשלום האגרה.
העירבון המופחת יופקד עד ליום 19.1.2012, שאם לא כן – יידחה הערעור.
ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר, שופט
רשם ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו