סקורצרו אופיר ואח' נ' אטיה מישל ואח'

פסק דין

1.מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד, בקשר לתאונה מיום 18.3.09 בשד' רגר ליד צומת הכניסה הצפונית של האוניברסיטה.

2.לטענת התובע הוא עמד ברכבו בנתיב השמאלי על מנת לבצע פרסה, כאשר רכבו של הנתבע ניצב לפניו ואז התחרט הנתבע והחליט לנסוע ישר ולכן נסע עם רכבו אחורנית כדי לעבור לנתיב הימיני וכך אירעה התאונה באשמו של הנתבע.

3.לטענת הנתבע, שהוא התובע שכנגד, הוא עמד ברמזור אדום בנתיב לנסיעה ישר, והתובע הוא זה שפגע בו מאחור, כנראה בניסיון מאוחר מידי לסטות לנתיב השמאלי ולכן נפגע הפנס הימיני של התובע בוו הגרירה שבאמצע רכבו של הנתבע.

4.כבר כאן אציין כי הן התביעה והן התביעה שכנגד, מוטב היה להן שלא יוגשו משהוגשו.

מדובר בנזקים מינורים של 350 ₪ לצד אחד, ו-222 ₪ לצד השני, וחבל להטריד את בית המשפט בתביעות מסוג זה, שמוטב לפתור אותן ברוח טובה בין המעורבים.

לא בכל עניין ומקרה יש מקום להכריח את מערכת בתי המשפט אשר עמוסה לעייפה, בתיקים גדולים וחשובים מזה, גם אם הצדק נמצא בידיו של צד אחד.

לפעמים דווקא הויתור על זכויות שבדין יכול ללמוד על גדלות נפש.

5.לגופו של עניין, בפניי עמדו שתי גרסאות שונות לחלוטין, האחת של התובע, השניה של הנתבע, שהוא התובע שכנגד.

נטל ההוכחה במשפט אזרחי, מוטל תמיד על התובע, לפי הכלל "המוציא מחברו , עליו הראיה".

על התובע מוטל איפוא, הנטל להטות את הכף על פי מאזן ההצטברויות (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל).

עוד נקבע כי על התובע מוטל הנטל להרים את נטל ההוכחות בשיעור העולה על 50%, כך שאם כפות המאזניים הן מעויינות, יש לדחות את התביעה.

גם סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971, קובע כי יש להתייחס בחשדנות לעדות יחידה מטעם בעל דין, ולכן מחייב הנמקה מפורטת כאשר כל מה שנמצא בפני הדיין הוא עדות יחידה של בעל דין.

6.אשר על כן, לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ועדותו של הנתבע, לנוכח הכללים המשפטיים שפורטו לעיל, נראה לי כי איש מהצדדים לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו בתביעתו ולפיכך, אני דוחה את שתי התביעות ובנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ב סיון תש"ע, 25/05/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: שרונה מימון