סקורטרו נ' אופק ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, אשר הגיש המבקש, ביחס לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 21/03/2010, בהעדר התייצבות המבקש לדיון שהיה קבוע לאותו יום.

התובע, (להלן:"המשיב"), הגיש נגד הנתבע (להלן:"המבקש") תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה הוא עתר מבית המשפט לבטל בצורה חלקית או מלאה הסכם זיכיון שנחתם בין הצדדים להקמת עסק לממכר מוצרי גלידה ומאכל, הצהרה על בטלות כל השעבודים והעיקולים שהולטו המכונות והציוד שנרכשו על ידו לצורך הקמת העסק ועוד.

בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני.

בהחלטתי מיום 20/12/2010, הוריתי על מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, וקבעתי דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ליום 27/12/2009.

ביום 27/12/2009, הופיע ב"כ המשיב על דעת שני הצדדים, הודיע על הסכמה דיונית באשר לתוקף צו המניעה הזמני שניתן, וביקש לתת תוקף של החלטה להסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

לבקשת הצדדים, נתתי תוקף של החלטה להסכמות אליהן הם הגיעו, וקבעתי את הדיון בהמרצת הפתיחה ליום 21.3.2010.

המבקש לא התייצב לדיון שנקבע ליום 21.3.2010 לצורך הדיון בהמרצת הפתיחה, ובשל כך ניתן על ידי פסק דין בהעדר כמבוקש בהמרצת הפתיחה בו נקבע, בין היתר, כי המבקש הפר את ההסכם שנחתם בינו לבין המשיב להקמת עסק לממכר גלידות, וכי המשיב הוא הבעלים החוקיים של כל המכונות והציוד אשר נמצאים בבית העסק.

טענות הצדדים

ביום 09/06/2010 הגיש המבקש את הבקשה דנן, שעניינה ביטול פסק הדין. לטענתו, לבית משפט זה לא הייתה סמכות עניינית לדון בתביעה הואיל ובסעיף 14.1 להסכם הזיכיון, הסכימו הצדדים למסור כל עניין שבמחלוקת לבוררות. בנוסף לכך עתר המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק הואיל ולא הוזמן כדין לישיבת יום 21.3.2010 בה ניתן פסק דין.

המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לדבריו, המבקש לא ציין בבקשתו את המועד בו נמסר לו עותק מפסק הדין, ובכך הוא מנסה להעלים מבית המשפט את העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד החוקי להגשתה, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ומבלי שהצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

המשיב הוסיף וטען, כי המבקש הוזמן לישיבת יום 27.12.2009, הוא בחר על דעת עצמו שלא להתייצב לישיבה זו, ביקש מב"כ המשיב להופעי בשמו, ועל כן הייתה מוטלת עליו החובה לעקוב אחר ההחלטה ולדאוג לקבל עותק ממנה. הוא ציין עוד, כי את ההחלטה מיום 27.12.09 בה נקבע הדיון ליום 21.3.2010 קיבל המבקש פעמיים; פעם אחת בפקס ופעם שנייה ביחד עם מסמכי תביעה נוספת שהגיש המשיב נגד המבקש במסגרת ת.א. 43930-02-10. על כן, כך נטען, אין בסיס לטענת המבקש שלא הוזמן כדין לישיבת יום 21.3.2010.

הכרעה ודיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת הבקשה חלף

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. מדובר במועד אשר נקבע בחיקוק, ולפיכך רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו. אם הבקשה מוגשת לאחר שחלפו שלושים הימים ממועד מתן פסק הדין, על המבקש לציין בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין או נודע לו עליו. אם בעל הדין אינו מפרט בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, מניחים כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שחלחף המועד להגשתה. ראה פסקה 32 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 8467/06 לובנה אבו עקסה נגד בית הברזל טנוס בע"מ ואח' (טרם פורסם).

בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 21.3.2010, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 9.6.2010, דהיינו זמן רב לאחר שחלף המועד להגשתה. המבקש אינו מציין בבקשתו ובתצהיר התומך בה את המועד המדוייק בו נמסר לו עותק מפסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, ומסתפק בטענה כללית וסתמית, כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר שקיבל עותק מהאזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

אם אם אניח, לטובתו של המבקש, כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר שקיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפעול, הרי המבקש לא מפרט בתצהיר ובבקשה את המועד בו קיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. מעיון באזהרה ניתן להיווכח כי היא הודפסה ביום 2.5.2010, וגם ממועד זה ועד הגשת הבקשה חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עולה, אם כן, כי גם אם אניח לטובת המבקש, כי נודע לו על פסק הדין רק עם קבלת האזהרה, אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בבקשה.

מכל האמור עולה, כי המבקש לא הגיש את הבקשה במועד, הוא לא הגיש בקשה להארכת מועד ועל כן, דין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד. המבקש אף לא הצביע בבקשתו על טעם כלשהו אשר מצדיק הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בית המשפט העליון התייחס בשורה של פסקי דין למשמעות המונח "טעם מיוחד" וקבע, כי בית המשפט יטה להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור לא היה בשליטת בעל הדין. טעמים הנעוצים בבעל הדין אינם בגדר טעם מיוחד, אשר מצדיק הארכת מועד (י.זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890).קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה. ברע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן תק-על 2000(2), 32, נקבע כי "האינטרסים המעורבים בבקשה זו אינם רק האינטרסים של המבקשת, אלא גם של המשיב, שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול זכה למען "חסינות" מפני ביטול ההליכים שננקטו נגדו...". בפרשת אכרם סרחאן ניתן לרעת המבקשת פסק דין על מאות אלפי שקלים בהעדר הגנה, ואף על פי כן בית המשפט לא ראה לנכון לבטל את פסק הדין בשל העובדה שלא הוכח קיומו של טעם מיוחד.

בעניינו וכאמור לעיל, המבקש לא הצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר מצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה. בהעדר טעם מיוחד, דין הבקשה להידחות.