החלטה
מבוא
לפני בקשת התובעת לפסילת מינויו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט בתחום הריאומטולוגיה, בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ולחילופין, למנות מומחה רפואי נוסף בתחום זה.
התובעת, ילידת 1960, הייתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה ביום 26.10.2003.
פרופ' מרדכי פרס, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הריאומטולוגיה.
חוות דעת פרופ' פרס
בעת הבדיקה בפני פרופ' פרס (להלן: "המומחה"), התלוננה התובעת על כאבים במרפקים ובצוואר, כאבי ראש וסחרחורות וכאבים בפָּנים. המומחה איזכר בחוות דעתו שורה של תלונות קודמות במרוצת השנים (החל מ- 1994) העולות מתוך התיעוד הרפואי, וציין כי ב- 8.1.2007 אובחנה ע"י הריאומטולוג, ד"ר אדוארד מילר, שקבע כי היא סובלת מפיברומיאלגיה, וכי כאביה לא פחתו בעקבות טיפולים ואף החמירו. כמו-כן, נבדקה התובעת ב- 21.9.2010 בידי הריאומטולוג, פרופ' משה טישלר, שאיבחן: "ללא עדות לסינוביטיס או הגבלות תנועה בפרקים. רגישות אופיינית בנקודות פיברומיאלגיה".
המומחה קבע כי לאור סיפור מחלתה, המסמכים הרפואיים ובדיקתה: "אין ספק שכוכבה ספררי סובלת מתסמונת פיברומיאלגיה". את התסמונת תיאר כתסמונת שסיבתיותה (האטיולוגיה) איננה ידועה, ומצטיינת בכאבים בשלד, בפרקים, בשרירים, בעצמות ובגידים (מוסקולוסקלטליים), המתגברים לרוב במצבי לחץ נפשי ובעקבות מאמץ פיזי ומתבטאת בעייפות ולעתים בדיכאון קל. המחלה בצורתה הראשונית והשכיחה ביותר מופיעה לרוב (ב- 75% מהחולים) בגיל צעיר.
כאמור, מציין המומחה כי גורמי המחלה עודם לוטים בערפל. לדבריו, ריבוי הגורמים מעיד על כך שאף אחד מהם אינו הגורם האחראי להתפתחות הפיברומיאלגיה, אולם, מקובל להניח שמספר גורמים הקשורים בטראומה גופנית או נפשית משמעותית, כגון חבלה פיזית חמורה במיוחד בצוואר או תגובה נפשית לאירועים טראומטיים משמעותיים (PTSD) "יכולים להיות טריגר להתפרצות סימפטומים" שלה.
המומחה מתאר את הפיברומיאלגיה כמחלה המאופיינת ב"גלים" שאינה סטטית, המחמירה בעקבות טראומות ו"מאורעות לא נעימים", ומוסיף: "חולי הפיברומיאלגיה הם מאד רגישים, ומאורעות זניחים כמו ויכוח במשפחה, נזיפה או הרגשת קיפוח בעבודה, מחמירים את הסימפטומים... לשעות או למספר ימים... טראומות קשות כגון חבלה, בעיקר חבלה עם PTSD, מחלה קשה או מוות של בן משפחה קרוב, יכולים להחמיר את הסימפטומים...לחודשים ולעתים גם לשנה-שנתיים."
אשר לתובעת, המומחה ציין כי הגם שלא ניתן לקבוע האם סבלה מהתסמונת בילדותה, ניתן "לקבוע בוודאות" כי היא סבלה עוד לפני התאונה הנדונה מסימפטומים שלה, שבגללם פנתה פעמים חוזרות לרופאים בשל כאבי בטן תחתונה, , חולשה, כאבי חזה, כאבי ראש חוזרים, כאבי אוזניים, כאבים בצוואר ובגב העליון, כאבים מתמשכים ביד ימין, כאבים בעקב, כאבי גרון ללא ממצאים חולניים ועוד.
עוד ציין, כי בבדיקותיה - הן על ידי מומחים והן בחדר מיון- לא נמצאו סיבות רפואיות שיסבירו את הכאבים השונים. לדבריו, לאחר התאונה התגברו תלונות התובעת על כאבים, והיא קיבלה טיפולי פיזיותרפיה, אולם, כשנה לאחריה, התלונות התמתנו וחזרו לאותה שכיחות שלפניה. המומחה ציין, כי אמנם במהלך השנים שלאחר התאונה היו תקופות בהן סבלה יותר,אולם, הדבר נבע מפריחה פסוריאטית שלהערכתו אינה קשורה לתאונה.
מסקנתו של המומחה הינה, כי התובעת סבלה מתסמונת פיברומיאלגיה קלה עוד לפני התאונה מיום 26.10.2013, שמתאימה לסעיף 35(1)ב לתקנות, המקנה נכות בשיעור 10%. הוא מעריך, כי התאונה גרמה להחמרת מחלתה המתאימה לסעיף 35(1)ג לתקנות, המקנה נכות בשיעור 20% למשך שנה אחת. את ההחמרות בסימפטומים של הפיברומיאלגיה שאירעו לתובעת לאחר שנתיים וחצי עד ארבע, הוא קובע כי אינו יכול לייחס לתאונה. משנת 2008 ואילך, הוסיף, תדירות פניותיה לרופאים אינה שונה מזו שהייתה לפני תאונת הדרכים.
לסיכום חוות דעתו קבע המומחה, כי נותרו לתובעת 10% אחוזי נכות, דהיינו, אותו שיעור שהיה לה עובר לתאונה. התאונה החמירה את מצבה לשיעור של 20% למשך שנה, אך לאחריה, כאמור, הוא שב ל- 10% נכות.
חקירת המומחה
בתאריך 3.1.2013 נחקר המומחה על חוות דעתו. בהתייחסו לטענה כי במקרים דומים רבים אבחנתו זהה, קרי: "כמעט כל הנבדקים סובלים מלפני כן מהמחלה", כלשון הטענה, שב והסתמך על מאמר מדעי לפיו, מקורה של פיברומיאלגיה ראשונית אינו ידוע והוא נוגע לאחוז גבוה מאד מכלל אוכלוסיית החולים בה (77%) (עמ' 3 ש' 1-5). לדבריו, התובעת לא נשאלה על ידי הרופאים את השאלות הנכונות כדי לברר האם מדובר בפיברומיאלגיה, ואילו היה ידוע אז לריאומטולוג מהלך תלונותיה- "היה מגיע למסקנה הוודאית שמדובר בפיברומיאלגיה " (עמ' 6 ש' 15-17).
ביחס לָמקרה מושא תובענה זו, לשאלת בית המשפט בדבר גורמי עבר אפשריים לכאביה (כאבי גרון ועיניים), השיב, כי גם אלמלא הללו היה קובע כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה, והסביר זאת ברצף התלונות ובגיוונן (בטן, ראש, יד חולשה) שאין להם הסבר (עמ' 26 ש' 16-29).
טענת התובעת
התובעת טוענת, כי קביעת המומחה במקרה דנן לגבי התפרצות הפיברומיאלגיה בטרם קרות התאונה איננה סבירה, מנימוקים אלו:
מצבה של התובעת עובר לתאונה איננו תואם את הקריטריונים שנקבעו למחלת הפיברומיאלגיה כפי שנקבעו בידי האיגוד הריאומטולוגי האמריקני בשנת 1990, לפיהם לשם אבחונה נדרשים במצטבר כאב מפושט כרוני בכל חלקי הגוף במשך למעלה משלושה חודשים, ורגישות על פני 11 מתוך 18 נקודות הלחיצה האופייניות לו.