ספרני נ' אזולאי

פסק דין

1.עניינה של התובענה בנזקים אשר נגרמו לאופניים וציוד רכיבה של התובע, כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים התובע שרכב על אופניו והנתבע אשר נהג במונית.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך 19.08.2010 בצומת באילת, כאשר התובע רוכב על אופניו וממשיך בנסיעתו קדימה בצומת וכאשר הנתבע נוהג במוניתו, בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת התובע, פנה שמאלה ארעה תאונה, באופן שהתובע רכוב על אופניו, פגע בדלת הימנית הקדמית של המונית.

שעת התאונה היתה לטענת התובע 05:30 ולטענת הנתבע 05:20.

התובע טוען כי הצומת היה מואר בעמודי התאורה.

3.לטענת התובע, הנתבע נכנס לצומת ופנה שמאלה ללא עצירה וללא מתן זכות קדימה לאופניים והאחריות לתאונה לטענתו, מוטלת על הנתבע.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך 11,230 ₪ המורכבים מסכום הנזקים לאופניים ולציוד נלווה כאמור בחוות דעת שמאית אשר הגיש ושכ"ט השמאי.

4.הנתבע טוען כי לא היתה כל רשלנות או אחריות מצידו לקרות האירוע כאמור וכי הוא נהג באופן סביר ולא התרשל. נטען כי לתובע לא היה פנס קדמי או תאורה אחרת מתאימה, על מנת שהנתבע יוכל להבחין בו ובנוסף נטען כי התובע ברשלנותו אף לבש בגדים כהים, אשר לא איפשרו לנתבע להבחין בו. נטען כי התובע רכב על אופניו בניגוד לתקנה 132 לתקנות התעבורה אשר סעיף (1) במסגרתה מחייב פנס מלפנים.

אין מחלוקת כי התובע רכב על אופניו ללא פנס כאמור.

הנתבע מוסיף כי עצר בצומת ופנה שמאלה ורק לקראת סיום הפניה חש לפתע בחבטה מצד ימין של רכבו אשר אז פגע בו רוכב האופניים.

5.העידו בפניי הצדדים ובנוסף, עד תביעה מר שביט אשר נסע ברכב אחרי האופניים ועד הגנה מר פלג אשר הינו בוחן תנועה במשטרה ובחן מקרה זה. כמו כן הוגשו תמונות של הצומת (ת/2 – ת/6).

6.על פי עדות התובע, אחריו נסע רכב עם פנסים דולקים, התאורה בצומת היתה דולקת וכאשר הוא הגיע לצומת, הנתבע החליט לבצע לפתע פניה. לטענתו, הנתבע היה חייב לעצור על מנת לתת לרכב אשר מאחוריי האופניים לעבור.

עד התביעה מעיד כי נסע במועד התאונה כ-30 מ' מאחורי האופניים, הוא ראה את הרכב המגיע ממזרח [המונית]. העד אינו יכול לומר שהנתבע עצר עצירה מוחלטת, אך מוסיף שהיתה התמהמהות, ועוד הוא מוסיף כי הצומת מואר וכל הרחוב היה מואר, הוא זיהה כי הנתבע פונה וראה גם את התובע נכנס לצומת ואז ארעה ההתנגשות.

7.הנתבע הדגיש את מחוייבות התובע לנסוע עם פנס חזית ואמר כי בוודאות אילו לתובע היה פנס חזית "לא היינו עומדים פה היום", ומוסיף כי התובע הינו רוכב מקצועי המכיר את התקנה.

8.עד ההגנה מר פלג הינו בוחן תנועה במשטרת ישראל. לדבריו לא נפתח תיק חקירה אלא רק ניתנו אישורים לביה"ח ולניתוח ובזה הסתיים הטיפול. העד מעיד כי במקרה זה "היתה קצת בעייתיות", כי בוצעה עבירה של נהג המונית של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול, אך האופניים, מכיוון שהיו ללא פנס חזית, אינם עונים, לטענתו של העד, להגדרה של רכב ולכן עבירת נהג המונית התבטלה, כך על פי עדותו.

העד מוסיף כי לא היה נכון למצות את הדין בהליך הפלילי עם מי מהצדדים וכי המסקנה היא שנהג המונית לא יכול להבחין ברוכב האופניים בזמן תאורה, באופניים שמגיעים ללא תאורה ממול וזו מסקנתו ביחס לאירוע זה. נטען כי הואיל ורוכב האופניים הינו ללא פנס, הרי שהוא נבלע על רקע האורות של הרכב אשר נסע אחריו. נטען כי אם רכב נוסע אחרי האופניים הרי שהוא מאיר את גבו של הרוכב אך מסתיר למי שממול, וקיימות תאונות אופנועים רבות בסיטואציה דומה.

מסקנותיו כבוחן תאונות דרכים הן שהאופניים נבלעות באור של הרכב שמאחור, וזאת על סמך תאונות אופנועים, ומוסיף כי קיימת בעיה גם עם פנס דולק.

לסיכום מעיד העד אשר הינו כאמור בוחן תנועה: "יכול להיות שגם אם היה לו פנס נהג המונית לא היה רואה אותו. אם היה בידי, הייתי מחייב את הרוכבים על שניים ללבוש אפוד זוהר בזמן תאורה".

9.לאחר ששמעתי את הצדדים, שקלתי את נסיבות התאונה, עיינתי בתמונות ונתתי דעתי לעדויות, לרבות עדות בוחן התנועה, באתי למסקנה כי האשם בתאונה מוטל על שני הצדדים, ובשאלת חלוקת האחריות בין הצדדים אני מוצא כי יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שווה. מכאן שעל הנתבע לשלם לתובע מחצית מהנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

10.אין חולק כי הואיל והמונית פנתה שמאלה ובכך חצתה את נתיב נסיעת האופניים, אשר היה ישר וקדימה, הרי שהיה על המונית ליתן זכות קדימה לאופניים.