החלטה
התובעים הגישו תביעה לצו מניעה קבוע, אשר בצידה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני עד לדיון בתביעה, למנוע מאת הנתבעת להציב גנרטור לשעת חירום בחדר תחתון בבניין המשותף בו הם מתגוררים, בטענה כי הדבר מנוגד לתקנות התכנון והבנייה, פוגע בהם ומהווה סכנת נפשות לתובעים שהינם דיירי הקומה הראשונה בבניין.
בפתח הישיבה שנקבעה לדיון בבקשה לסעד זמני, העלה ביהמ"ש מיוזמתו לפני הצדדים את שאלת הסמכות העניינית של ביהמ"ש, במובחן מהמפקח על רישום מקרקעין.
התובעים סברו כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעה, תוך שהם מנמקים זאת בכך שעניינה של התביעה בהסגת גבול הנופלת בגדרה של הוראת סע' 72 (ב) לחוק המקרקעין ואשר מותירה את הברירה במקרה זה בידיו של בעל הדין, להגיש את תביעתו בביהמ"ש המוסמך או לפני המפקח.
מנגד, טען ב"כ הנתבעת כי הסמכות לדון בתביעה הינה סמכות ייחודית למפקח על רישום מקרקעין, הואיל ומדובר בהצבת גנרטור בהתאם להחלטה שנתקבלה עפ"י התקנון.
להשלמת התמונה יצוין כי, התקנון המחייב בבניין המשותף בו עסקינן הינו התקנון המצוי, כך הודיעו הצדדים בדיון.
במעמד הדיון, נעשה נסיון לקדם את התיק לגופו והוצע לצדדים להסכים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, שיבחן את המיקום המיועד להצבת הגנרטור (החדר התחתון) ומידת התאמת החדר לכך, תוך שהובהר כי ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בעניין המינוי ובעניין סמכויות המומחה, תינתן תחילה החלטה בשאלת הסמכות העניינית.
מההודעות השונות שהוגשו לתיק מאז נראה כי אין, בשלב זה, הסכמה להצעה שניתנה ומכאן נזקקת אני לשאלת הסמכות.
ומיד אומר כי לאחר שבחנתי את כתבי הטענות של הצדדים ואת הסעד המבוקש בתביעה, סבורה אני כי התביעה נמצאת בסמכותו הייחודית של המפקח על רישום מקרקעין. אנמק בתמצית;
במוקד המחלוקת בין הצדדים, החלטת אסיפת הדיירים בבית המשותף להציב גנרטור חירום בחדר תחתון בבניין המשותף. כאמור, התובעים מתגוררים בקומה הראשונה בבניין, מעל החדר המיועד להתקנת הגנרטור ולטענתם הצבתו שם, פוגע בהם ובדירתם ומהווה עבורם סכנת נפשות.
לטעמי, מדובר בסכסוך הנופל לגדרו של סע' 72 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 הקובע אילו סכסוכים יהיו נתונים לסמכות הבלעדית של המפקח, שכן מדובר ב"סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון....".
סע' 72 (ב), אליו הפנה ב"כ התובעים אינו רלוונטי שכן עוסק הוא בסכסוך שעניינו הסגת גבול מצד בעל דירה, בעוד שאין בענייננו כל טענה כזו מטעם מי מהצדדים.
אני סבורה כי הסכסוך דנא הינו סכסוך בין בעלי דירות בבניין הנוגע לזכויותיהם וחובותיהם לפני התקנון, הן במישור הזכויות והחובות הקבועים בסע' 2 לתקנון והן במישור של הזכויות והחובות הקבועים בסע' 12 לתקנון.
בסעיף 2(א) לתקנון המצוי נקבע כי "בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות" ובסעיף 2(ב) נקבע "בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים בדירה אחרת.. אלא אם קיבל תחילה הסכמת בעל הדירה האחרת".
החדר התחתון בבניין, בו בדעת הנציגות להציב את הגנרטור הינו חלק מהרכוש המשותף ולטעמי, על בסיס הוראת סע' 2 הנ"ל, ניתן לקבוע כי סכסוך שנולד עקב החלטת הדיירים/בעלי דירות/נציגות לבצע שינויים באותו חדר ללא הסכמתם של התובעים נמצא בסמכותו הייחודית של המפקח.
ניתן להגיע למסקנה דומה גם בהתבסס על הוראת סע' 12 (ב) לתקנון לפיה "החלטה המטילה על בעל דירה חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בפרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, או בתקנון זה, או המשנה את זכויותיו, לא יהיה לה תוקף לגבי אותו בעל דירה אלא אם הסכים לה".
התשלום שבו חויב כל אחד מהדיירים ובכלל זה התובעים, עקב הזמנת הגנרטור, אינו מכוח החוק (מדובר בבניין שאינו מחויב בגנרטור לפי החוק) ומכאן שדיון בעניינו נמצא בסמכותו הבלעדית של המפקח.
ולבסוף אדגיש כי אין מדובר בתביעה נזיקית (הנתונה לסמכותו של בימ"ש שלום) שכן הסעד בה הינו סעד של צו מניעה למניעת הצבתו של הגנרטור במובחן בתביעה כספית/נזיקית שעניינה בנזקים שנגרמו לתובעים עקב הצבתו של הגנרטור (בין אם מכוח העוולה של הפרת הוראה חקוקה ובין אם מכוח מטרד).
לאור האמור, אני מורה על העברת הדיון בתביעה אל המפקח על רישום המקרקעין.
נוכח ההשתלשלות שהובאה דלעיל, אני מורה כי הצו הארעי מיום 15.12.2013, יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת של המפקח.