אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ספיבק נ' קפר ואח'

ספיבק נ' קפר ואח'

תאריך פרסום : 06/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
932-07-13
29/12/2013
בפני השופט:
רנה הירש

- נגד -
התובע:
אלכסנדר ספיבק
הנתבע:
1. אורטל קפר
2. 4.שלמה SIXT
3. 3.אוהד עדי
4. 2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה שלפניי ב"תאונת שרשרת" בה היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב התובע, רכב הנתבעת 1 (להלן: "הרכב השני"), ורכב הנתבעת 3 (להלן: "הרכב השלישי").

2. לטענת התובע, כאשר נסע בכביש 40 ,בנסיעה ישר, ונעצר בשל עומס תנועה, חש מכה אחת מאחור. בהודעת התובע למבטחת שלו (אשר צורפה לכתב ההגנה של הנתבעות 1-2) טען כי הרכב השלישי פגע ברכב השני וכתוצאה מכך פגע הרכב השני ברכבו.

3.לטענת הנתבעות 1-2, הנתבעת 1 נעצרה מאחורי התובע, במרחק סביר ממנו, ונהדפה אל רכב התובע כתוצאה מפגיעת הרכב השלישי. הנתבעת 1 חזרה על גרסתה זו בדיון, והוברר (לקראת סיום הדיון, וחרף הדברים שנכתבו קודם לכן בפרוטוקול) כי לטענתה, נעצרה כאשר לפניה מרחק של 1.20 מטר לפחות מרכב התובע, לפני ההדיפה.

4.לטענת הנתבעות 3-4, אכן פגעה הנתבעת 3 באמצעות רכבה ברכב השני, אך לא הדפה אותו כלפי רכב התובע, אלא הצטרפה לתאונה לאחר שהרכב השני כבר פגע ברכב התובע.

הנתבעת 3 הבהירה בדיון כי למעשה אינה יודעת שהיתה תאונה קודמת בעטיה נפגע רכב התובע, בטרם פגעה ברכב השני, אך היא למדה על כך מדבריו של רוכב אופנוע שהיה במקום (ולא מסר את פרטיו, כך שלא זומן להעיד).

הנתבעות 3-4 מסבירות את העובדה שהתובע חש רק מכה אחת בכך שהרכב השני הוא רכב מסחרי גדול שלא יכול היה להיהדף קדימה מפגיעת הרכב השלישי, כך שהפגיעה היחידה שהיתה ברכב התובע היתה מהרכב השני ללא פגיעה שניה כתוצאה מההתנגשות בין הרכב השלישי ברכב השני.

5.לא הובאו עדים למתן עדות, ועל כן העידו בדיון שלושת הנהגים בלבד.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, יש לדעתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעות 3-4 בלבד, ולדחות את התביעה כנגד הנתבעות 1-2, הכל כפי שיפורט להלן.

7.ראשית, התרשמתי מעדותן של הנתבעות 1 ו- 3. אמנם, הנתבעת 3 טענה כי רוכב אופנוע מסר לה כי הצטרפה לתאונה קיימת, אך היא לא טענה שראתה את התאונה הקודמת מתרחשת לנגד עיניה בטרם פגעה ברכב השני. יתרה מזו, הנתבעת 3 אישרה את טענת הנתבעת 1 לפיה דבריה לא נרשמו באופן מדוייק בפרוטוקול, לעניין המרחק בינה לבין רכב התובע שעה שנעצרה, ומצאתי את עדותה אמינה. גם עדותה של הנתבעת 3 היתה מהימנה עלי, בין השאר בשים לב להתנהלותה במהלך הדיון.

8.שנית, הרכב השני אמנם נחשב רכב מסחרי, אך לא מדובר ברכב גדול וכבד במידה כזו שלא ניתן להדוף אותו במקרה של פגיעה חזקה מאחור. הנזקים שניתן להבחין בהם בתמונות הנזק של הרכב השני, אינם מעידים בהכרח על מהירות הנסיעה של הנתבעת 3 או על חוזק המכה, וייתכן שהם נובעים מחוזק המרכב או התנהגות החומר בחלקו האחורי של הרכב. בהעדר חוות דעת מומחה בעניין זה, אין בידי לקבל את גישת הנתבעת 4 כי ניתן ללמוד מהתמונות שהרכב השני לא נהדף קדימה מהמכה שקיבל מהרכב השלישי.

9.שלישית, מקובלת עלי לחלוטין עדות התובע, שחש מכה אחת בלבד, ולא מכה אחת חזקה ועוד אחת – בין חלשה ובין חזקה נוספת. לתובע אין כל אינטרס בתוצאות הדיון ואין לו כמובן העדפה לגבי זהות הגורם המפצה אותו בגין נזקיו. העובדה שלאחר התאונה היה מרחק קטן בין רכב התובע לבין הרכב השני, שמאחוריו, דווקא מחזקת את העובדה שכתוצאה מפגיעת הרכב השני נהדף רכב התובע קדימה, אך במידה מועטת, ולכן נוצר מרווח. מסקנה זו תואמת גם לעובדה, שרכב התובע לא פגע ברכב שלפניו.

10.לאור האמור, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי יש להטיל על הנתבעת 1 אחריות תורמת כלשהי לתאונה.

הנזקים

11.בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, עלות תיקון הנזק ברכב התובע הוא בסכום של 17,356 ₪. שכרו של השמאי, בסך 1,500 ₪, אמנם מעט גבוה מהמקובל, אולם בנסיבות המקרה – בשים לב להיקף הנזקים והתיקון, ולעובדה שהשמאי נדרש גם להעריך את ירידת הערך, מצאתי כי אין מקום לקבוע לתובע החזר חלקי בלבד מהסכום שהוציא בפועל עבור חוות הדעת.

12.באשר לירידת הערך, ובהעדר חוות דעת שמאי נגדית, אני מקבלת את קביעת שמאי התובע. עם זאת, מאחר וירידת הערך נקבעה ליום עריכת חוות הדעת, ומאז חלפו עשרה חודשים – במהלכם נותר הרכב בבעלות התובע - יש להניח כי פחת ערכו במידה מסויימת. על כן, מצאתי לנכון לקבוע הפחתה מסויימת בסכום ירידת הערך שקבע השמאי, ולהעמידה בדרך האומדנה על סך של 2,900 ₪ (במקום 3,200 ₪).

לפיכך, נזקי התובע מסתכמים בסך של 22,144 ₪.

13.אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת בזבוז זמן או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ