ספיאשוילי נ' אפרים

פסק דין

המחלוקת וטענות הצדדים

1. בשנת 2009 הלווה התובע לנתבע סכומי כסף שונים, והנתבע מסר לתובע מאות שיקים מעותדים לפירעון סכומי ההלוואות.

ראשיתו של ההליך דנן, בהליך הוצאה לפועל שהתובע פתח לפירעון של חלק מהשיקים הללו.

בהתנגדות שהגיש הנתבע הוא טען, בין היתר, כי לא נערך בין הצדדים הסכם הלוואה בכתב, כנדרש על פי סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן: חוק הלוואות חוץ בנקאיות); ודי בכך כדי לדחות את התביעה על פי השיקים.

עוד טען הנתבע כי כנגד השיקים מושא התביעה לא נתן לו התובע כסף, היינו: טענה של כישלון תמורה מלא.

הנתבע קיבל רשות להתגונן בשאלות: האם חלות על ההלוואה דנן ההוראות של חוק הלוואות חוץ בנקאיות כטענת הנתבע; והאם נתן התובע לנתבע את סכומי הכסף, שהנתבע מכחיש את קבלתם.

2.לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שעיקרה: לצרף לתביעה שיקים נוספים שלא נפרעו, שייחשבו כאילו התבקשה וניתנה לגביהם הרשות להתגונן.

על פי הסכמה זו, סכומה של התביעה דנן הוא 273,000 ₪.

3.התובע טוען כי הוא עוסק בניהול מעדניות, "מעדניית הכפר" בלוד ומעדנייה נוספת באשקלון, ואינו עוסק במתן הלוואות. התובע טוען כי פרט להלוואות שנתן לנתבע - אשר חלקן שלא נפרע הוא מושא התביעה דנן - הוא לא נתן לנתבע הלוואות נוספות, ולא נתן הלוואות לאחרים.

עוד טוען התובע כי הנתבע מכיר את הוריו שנים רבות, וזה היה שיקול מכריע עבורו להסכים לתת לנתבע את ההלוואות.

התובע מוסר בתצהירו כי הנתבע היה לקוח שלו בשנת 2006. בשנת 2009 ביקש ממנו הנתבע הלוואות שאותן התחייב להחזיר בתשלומים בשיקים מעותדים, שתשלומם נפרש על פני מספר חודשים, בריבית של כ- 5% לחודש. בשל ההיכרות בין הצדדים, נתן התובע אמון בנתבע והסכים להלוות לו.

סכומי ההלוואות היו תחילה קטנים יחסית, והשיקים שמסר הנתבע נפרעו. לאחר מכן גדלו סכומי ההלוואות, הנתבע פיגר בפירעונם, שיקים שלו חזרו, והנתבע מסר תמורתם שיקים מחליפים, אך החוב תפח עד סכום של 273,000 ₪ שלא נפרע, חרף הבטחותיו של הנתבע.

4.הנתבע הוא כלכלן וחשב שכר. הוא מוסר בתצהירו כי הורי התובע היו לקוחותיו משנת 2008,

כששכרו את שירותיו לעריכת חישובים של סכומים שמגיעים להם לפי דיני העבודה, ואין זה נכון כי הכירם עוד שנים קודם לכן, כפי שטען התובע.

הנתבע מוסר כי בשנת 2009 הוא נקלע למצב כלכלי קשה ועל כן ביקש מאביו של התובע "לנכות אצלו שיקים שלי" (במילים אחרות: לקבל הלוואה כנגד שיקים מעותדים של הנתבע).

משביקש הנתבע הלוואות נוספות, הפנה אותו האב אל התובע, והתובע ביקש ממנו שיקים ללא שם נפרע, שיכללו את סכום ההלוואה ואת הריבית.

הנתבע טוען כי בתחילה אמנם מסר לו התובע סכומי כסף, כנגד השיקים שהנתבע נתן, ואז דאג הנתבע לפירעון השיקים שמסר לתובע. אולם בהמשך לקח ממנו התובע שיקים מבלי לתת לו תמורתם כסף, ועל כן ביטל הנתבע את השיקים.

הנתבע טוען כי התובע נתן לו סכומי כסף, בסך 220,000 ₪, ותמורתם פרע לו הנתבע שיקים בסכום כולל של 264,250 ₪, שכללו החזר של הקרן והריבית.

עוד טוען הנתבע כי התובע מנהל כנגדו את ההליך דנן, לפירעון שיקים שאינו זכאי לפרוע, על מנת ללחוץ על הנתבע לבטל תביעה שהנתבע הגיש כנגד הורי התובע לפירעון חוב שלהם כלפיו (תביעה זו נדחתה, בעוד ההליך דנן תלוי ועומד).