ספורי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשות המבקש לביטול פסילה מנהלית למשך 30 יום שהוטלה עליו ביום 7.8.10, ולביטול הודעה על איסור שימוש ברכב.

כנגד המבקש נרשמה הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה בשכרות עקב סירוב לתת דגימה של אויר נשוף על פי דרישת שוטר, עבירה בניגוד להוראות סעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה.

בנימוקי בקשותיו ובדיון שהתקיים בפניי, המבקש כפר בטענת המשיבה, לפיה סירב להיבדק. המבקש טוען, כי נעתר לבקשת השוטרת וניסה לבצע את בדיקת הנשיפה אולם בגלל מחלתו לא יכול היה לשמור על קצב נשיפה אחד וביקש מהשוטרת שוב ושוב כי תבצע לו בדיקת דם. המבקש טוען, כי השוטרת לא העמידה אותו על תוצאות הסירוב הנטען והמוכחש מכל וכל.

המבקש לא צירף תיעוד רפואי כלשהי לתמיכת טיעוניו בדבר מצבו הרפואי.

המבקש טוען, כי המשיבה סותרת את עצמה. מחד, היא טוענת כי המבקש סירב להיבדק ומאידך, היא טוענת כי המבקש הכשיל את הבדיקה. המבקש טוען, כי אם נלך לפי גרסת המשיבה, לפיה המבקש הכשיל את הבדיקה, אזי זו הוכחה לכך, שהמבקש ביצע את הבדיקה ולא שסירב לבצעה.

אין בידי לקבל טיעון זה. סירובו של נהג הנבדק בדיקת שכרות לא חייב להיות מפורש. סירוב לבדיקה יכול להוות הכשלתה, כי מה היא הכשלת בדיקה אם לא סירוב לקיימה בכדי שלא תאפשר בחינה באם אותו נהג שיכור.

עיינתי בחומר החקירה ושוכנעתי, כי בנסיבות, מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למבקש.

על פי חומר החקירה, עולה לכאורה, כי המבקש היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים, הוא הודה בשיחתו הראשונית עם השוטרת ששתה 3 כוסות וויסקי במועדון סמוך לפני האירוע, בדו"ח תחקור חשוד, המבקש טען כי שתה 2 כוסות, על פי טופס בדיקת מאפיינים עולה כי עמידתו של המבקש לא הייתה יציבה, הליכתו על קו לא הייתה יציבה ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול. השוטרת שהייתה עדה לאירוע התרשמה כי המבקש היה נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

מול גרסתו של המבקש, עומדת גרסת השוטרת כמפורט בדו"ח סיבות המקרה, ולפיה: "אני הפעלתי את מכשיר הינשוף הסברתי לנהג כיצד לבצע את הבדיקה במכשיר הנ"ל אמר שהוא מבין והתחיל את הבדיקה הנהג אפילו לא נתן אויר שיופיע כוכבית אחת בכל פעם הסברתי לנהג שוב ושוב כיצד לבצע את הבדיקה והנהג הכשיל בכל פעם את הבדיקה. יש לציין כי הסברתי לנהג את משמעות הסירוב אבל הנ"ל המשיך בשלו והכשיל את הבדיקות...".

כאמור, בשלב זה, כעולה מחומר החקירה, התקיימה התשתית הראייתית הלכאורית לביסוס האשמות המיוחסות למבקש והמקימות בסיס להודעת הפסילה ואיסור השימוש.

טענות המבקש כי לא סירב לבצע את הבדיקה וכי ביקש בדיקת דם משהינו חולה, ראוי כי תתברר בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומק.

למותר לציין, כי בשלב זה, המבקש לא טרח לצרף מסמך רפואי כלשהו להוכחת טענתו זו ולהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הבריאותי הנטען לבין ביצוע הבדיקה.

העבירה המיוחסת למבקש, הינה עבירה חמורה, וכשלעצמה מעידה על מסוכנותו של המבקש.

לכאורה, המבקש שתה אלכוהול וחרף זאת, הוא בחר לנהוג ברכב במקום להימנע מהנהיגה, ובכך גילה חוסר אחריות מובהק, והעיד על עצמו כמי שמסכן במודע את עצמו ואת הציבור. במצב דברים זה ברי, כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה. מסקנה זו מתחזקת, נוכח התנהגותי הלכאורית, לפיה סירב לבצע בדיקת נשיפה.

באשר לאיסור השימוש ברכב: המבקש לא הראה כי קיימות נסיבות כלשהו שבעטיין ראוי שבית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול איסור השימוש ברכב. אומנם השבתת הרכב גורמת לאי נוחות בשגרת החיים של בעל הרכב ומשפחתו, אולם מדובר בפגיעה מידתית לתקופה מוגבלת מול הסיכון שנגרם לציבור מנהיגת רכב ע"י נהג שיכור. ועל כן, האינטרס הציבורי גובר.

לאור האמור לעיל, דומה כי הסנקציה המינהלית שהוטלה על המבקש, ראויה בנסיבות העניין.

אשר על כן, דין הבקשות להידחות, וכך אני מורה.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"ע, 24 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.